אליהו ועובדיהו: פרק יח 1 וַיְהִי, יָמִים רַבִּים, וּדְבַר ה' הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית (לבצורת) לֵאמֹור: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב,
למה לפגוש את אחאב? הרי אליהו יכל לעבור מכיכר הומה, לשער עמוס אנשים ולבשר: עוד 3 ימים, ה' ייתן לכם גשם! אבל ה' רצה לאפשר לאחאב לחזור ולהחזיר את ישראל בתשובה, ולכן שלח אותו לאחאב.
לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב. מצודת דוד: סבב הדבר שיחלה פניך (שיתחנן לפניך) בעבור המטר, ואתן אותו על ידיך, ולפי שנשבע אליהו שלא יהיה המטר כי אם לפי דברו, לכן צווה לו כזאת. וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
כדבר אליהו לאלמנה: י"ז, טז … עַד יום תֵּת ה' גֶּשֶׂם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
"אמר רבי יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים, תענית ב, ע"א. כאשר ביקש אליהו להחיות את בן האלמנה, לקח ה' מאליהו את מפתח הגשם.
אליהו רצה לנהל את העולם במידת הדין, אבל העולם מתקשה לעמוד לאורך זמן במידת הדין, וה' רצה להחזיר להנהגת העולם את מידת הרחמים.
לכן ה' החליט שהגיע הזמן להוריד גשם, ולא לחכות שאליהו ישנה את גזרתו.
ה' ציווה על אליהו: לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב, ובשר לו על הפסקת הבצורת, כפי שניבאת על תחילתה, כדי שאחאב לא יגיד אח"כ שהבעל החזיר את הגשם.
האם השתנה משהו בעם? לא! אליהו יכול היה לחשוב למה אני מסכן עכשיו את חיי? ולמה סבלתי שלוש שנים? הרי לא השתנה שום דבר.
שליחות זו היא כמו גזר דין מוות לאליהו הנרדף ע"י איזבל, אבל אליהו ציית לצו. אמנם אליהו לא הלך מיד להגיד לאחאב: "ה' החליט להפסיק את הבצורת".
הוא החליט קודם להיפגש עם אחאב, בתקווה שמשהו ישתנה במהלך המפגש.
ב וַיֵּלֶךְ, אֵלִיָּהוּ, לְהֵרָאוֹת, אֶל אַחְאָב; הלך לְהֵרָאוֹת אך לא בארמון אלא בחוץ.
ג וְהָרָעָב חָזָק, בְּשֹׁומְרוֹן, (זהו ספור הטרם למפגש הפסגה) וַיִּקְרָא אַחְאָב, אֶל עֹבַדְיָהוּ, שמו מעיד עליו, הוא עבד ה'. אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת; מנכ"ל בית (הנשיא) המלוכה, בעל מעמד, (כראש צוות הבית הלבן) שני בחשיבותו רק למלך.
וְעֹבַדְיָהוּ, היה גר צדק אדומי, בספר תרי עשר יש פרק אחד שמוסר את נבואת עובדיהו וכולו מבשר על מפלת אדום, ממנה בא. הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד.
יָרֵא ה' נאמר גם על אברהם (אחרי העקידה) ואיוב, אבל רק על עובדיהו כתוב: מְאֹד, סנהדרין ל"ט: גדולה יראת עובדיהו מיראת אברהם, כי גם סיכן את חייו.
למרות שעובדיהו כיהן בארמון בו האמינו בבעל, הוא שמר על אמונתו בה', ומתחת לאפה של איזבל ששקדה להרוג את כל נביאי ה', עובדיהו הציל אותם.
אחאב ניצב בין 2 דמויות מנוגדות: עובדיה הירא את ה' מאד, ואיזבל העובדת לבעל, עמלה להשליט אותו על כל הממלכה, ומנסה להכרית את כל נביאי ה'
ד וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה', רש"י: להגיד איך היה עובדיהו ירא את ה'.
וַיִּיקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִישִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, 50 איש במערה אחת, ו- 50 איש במערה אחרת. כיעקב חילק את המאוימים, וְכִלְכְּלָם, לֶחֶם וָמָיִם.
האיש אשר על בית המלך עובד הבעל, החביא והסתיר 100 מנביאי ה'.
וַיִּיקַּח, וַיַּחְבִּיאֵם, וְכִלְכְּלָם: 3 פעלים, המראים את התמסרותו להצלת הנביאים.
איך יכול היה עובדיה לכלכל 100 נביאים? כי הוא היה אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, לקח מכספו, מאוצרות הארמון ומרכוש איזבל שהרגה את נביאי ה', ונתן לנביאי ה'.
וְכִלְכְּלָם, לֶחֶם וָמָיִם, המדרש: וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה, אחרי מות עובדיהו, אלמנתו צָעֲקָה: הנושים באו לקחת את 2 ילדיו לעבדים, כיוון ששקע בחובות כדי לכלכל את נביאי ה', שהציל מידיה הרצחניות של איזבל אשת אחאב.
והנביא אלישע עשה לה את נס השמן, וכך הציל את ילדיה היתומים מעבדות.
ה וַיֹּאמֶר אַחְאָב, אֶל עֹבַדְיָהוּ, אחאב סמך כנראה בעיקר על עובדיהו:
לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם, וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים; אוּלַי נִמְצָא חָצִיר, וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד, וְלֹא נַכְרִית, מֵהַבְּהֵמָה.
זה ממחיש את עוצמת הרעב, שהמלך נאלץ ללכת בעצמו לחפש עשב לסוסיו.
סוס ופרד היו הטנקים של העולם הקדום, אם ימותו מרעב, הצבא עלול לקרוס, לכן המלך בעצמו התגייס לחפש חציר, כדי לשמר את כוח צבאו.
מדינה יכולה לקרוס אם צבאה רעב, ואם במדינות השכנות יש גשם.
אחאב דאג להחיות את הבהמות, אך עובדיה דאג להחיות את נביאי ה'.
יש הרואים בזה גדולה, שהמלך היה מוכן לשוטט בדרכים כדי להציל סוסים, מקנה ופרדים. ויש המגנים את אחאב שבזמן הרעב, דאג לסוסים ולא לעמו.
אבל כשהעם חוטא, לפעמים ה' מחייה את העם בזכות הבהמות, ובזכות תינוקות של בית רבן שלא חטאו.
ו וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, לַעֲבָר בָּהּ: אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד, לְבַדּוֹ, אחאב מצטייר כדואג לצבאו, יסודי, ואסרטיבי. וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד, לְבַדּוֹ.
וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ; (אליהו נאלץ להתחבא עד עתה כדי שאיזבל לא תרצח גם אותו) וַיַּכִּרֵהוּ, (לאליהו היה לבוש מיוחד: אדרת שער, ואזור עור אזור למותניו) וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר, הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ.
ח וַיֹּאמֶר לוֹ: אָנִי! אליהו לא הכיר את עובדיהו. ראה בו אחד ממשרתי אחאב. לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ: הִנֵּה אֵלִיָּהוּ! הוא לא החמיא לעובדיהו על פועלו, למען נביאי ה', כי כנראה לא ידע שזה הציל מנביאי ה', וראה בו אחד מעושי דברו של אחאב.
ט וַיֹּאמֶר, מֶה חָטָאתִי: כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי? מצודת דוד: אתה הסיבה שאמות ביד אחאב! למה? ענה לו עובדיהו:
י חַי ה' אֱלֹוקֶיךָ, אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ, וְאָמְרוּ, אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי, כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה. רש"י: אין העם יכול למצוא אותך.
הרי אליהו התחבא בנחל כרית, ואצל האלמנה בצידון, ואף אחד לא ידע איה הוא.
יא וְעַתָּה, אַתָּה אֹמֵר: לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ, הִנֵּה אֵלִיָּהוּ. יב וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ, מצודת דוד: כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם, עַל (אל) אֲשֶׁר לֹא אֵדָע,
אֵלִיָּהוּ יעלם כהרגלו, ובעיני הציבור נראה כאילו עף לשמים, כי אף אחד לא ידע איפה הוא. וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ, מצודת דוד: במקום הזה, וַהֲרָגָנִי;
מצודת דוד: בחושבו שהתלתי בו… הנה שלחתי לבקשו ולא מצאתו…
יד וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר: לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ; וַהֲרָגָנִי. 3 פעמים וַהֲרָגָנִי. מצודת דוד: וַהֲרָגָנִי, ואם כן מי יכלכל הנביאים מעתה? חמול נא לפחות עליהם.
עובדיהו היה מוכן למות עבור נביאי ה', אך לא עבור אליהו.
וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי. יג הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי, אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי ה'; וָאַחְבִּיא מִנְּבִיאֵי ה' מֵאָה אִישׁ, חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וָאֲכַלְכְּלֵם, לֶחֶם וָמָיִם. ואף אחד מעם ישראל ומאנשי הארמון לא הלשין עליו.
דברי עובדיהו הוכיחו, בלי להתכוון, את אליהו: בזמן שאתה התחבאת, אני חרפתי נפשו כדי לכלכל 100 נביאים בסתר. ומה אתה עשית למען נפש העם? דרכו של מי צדקה: עובדיהו המציל נביאי ה'? או אליהו שניבא בצורת והתחבא?
אליהו רצה להציל את היהדות, עובדיהו רצה להציל יהודים, אך כדי להציל את היהדות, צריך שיהיו יהודים.
לתיאור הארוך של המפגש בין עובדיה ואליהו יש תפקיד.
אלו שסוברים שאליהו היה קנאי, שגזר מעצמו על הבצורת, וה' התנגד לגזירה זו, אך תמך באליהו, כדי שאחאב לא יחשוב שהבעל הוא מוריד הגשמים, טוענים שה' רצה שאליהו יפגוש דמות שנוקטת במידת הרחמים, וממנה ילמד.
עבדיהו, ירא ה', ייצג דרך אחרת מאליהו, בהתמודדות עם אחאב ועם המצב. לא בדרך קשה של בצורת ורעב, אלא בחסדים ובהצלת נפשות. כזה ראה וקדש!
אליהו שליח ה': אלו שסוברים שה' הוא שגזר על הבצורת, ואליהו רק ניבא עליה בשליחות ה', טוענים שהמפגש עם עובדיה נועד להכשיר את אליהו להתמודד לא רק עם פשוטי העם, כמו האלמנה, אלא גם עם רמי המעלה. איך?
1. עבדיהו, הועסק בתפקיד בכיר ע"י אחאב והיה איש אמונו. אדם עוצמתי, שני רק למלך. הוא היה גם עבד ה', כפי שהעיד עליו שמו, וגם זה שהחביא את נביאי ה', ודאג לקיומם. לכן המפגש עם עובדיהו, אשר על הבית, הכשיר את אליהו להתמודד עם המלך אחאב, ועם נביאי הבעל בהר הכרמל.
2. האלמנה מצרפת ועובדיהו, שניהם היו טובים, אך שניהם חששו למלא את בקשת אליהו, פן ימותו. ומהתמודדות איתם, אליהו למד, איך לשכנע את החוששים והיראים מפני המוות, לעשות את מה שהוא מבקש מהם.
טו וַיֹּאמֶר, אֵלִיָּהוּ, חַי ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו: כִּי הַיּוֹם, אֵרָאֶה אֵלָיו. נשבע בשם ה'.
למה אליהו לא הלך עם עובדיהו אל אחאב? כי כמו אצל האלמנה, כדי לזכות בנס, יש להוכיח מדה של אמונה, ורצון טוב, לכן אחאב היה צריך לבוא אל אליהו.
עֹכֵר יִשְׂרָאֵל טז וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב, וַיַּגֶּד לוֹ; וַיֵּלֶךְ אַחְאָב, לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ. אחאב ויתר. וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב, אֶת אֵלִיָּהוּ; אחאב שאל: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?
אחאב ראה את אליהו כעֹכֵר יִשְׂרָאֵל. גם עכן נקרא עֹכֵר, כי בגללו נפלו אנשים בקרב, וכן אחאב. מצודת דוד: (אחאב:) עכרת אותם, במה שנשבעת לעצור המטר.
יח וַיֹּאמֶר, (אליהו) לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, מצודת דוד: (אליהו:) אין אני תחילת הסיבה, כִּי אִם אַתָּה, וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֺת ה', במה שעזבת את ה' (ועבדת לבעל), וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.
אחאב לא ענה לאליהו ולא הרג אותו, נראה שהכיר בתרומת חטאיו לבצורת.
גם כאשר אחאב הגיע לבסוף לפגוש את אליהו (16- 19) – אליהו לא בישר לו על קץ הבצורת, כפי שציווה עליו ה'.
אליהו הסביר לאחאב (מה שלא הסביר קודם) שהבצורת באה על ישראל, בגלל עבודת הבעל (18). בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹות ה' וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.
אליהו יזם את מעמד הר הכרמל, כי רצה שהעם יהיה ראוי לקבל גשם, וניסה לשכנע את העם לעבוד רק את ה' ולא אלילים אחרים. מלכים א י"ח.
מעמד הר הכרמל: איזבל מנמ
אליהו לאחאב: וְעַתָּה, מצודת דוד: אם תבקש על המטר, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל; וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל 450, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה 400 .. וזה יהיה סיבה שיבוא המטר.
כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אחאב אסף את העם כפי שציווה אליהו.
וַיִּקְבֹּץ (העם בא מעצמו, נביאי הבעל לא באו ואחאב נאלץ לקבץ את כולם) אֶת הַנְּבִיאִים, אֶל הַר הַכַּרְמֶל.
למה אחאב ציית לדרישתו והזמין להר הכרמל את 400 נביאי הבעל?
היה ברור לאחאב שאם לא יזמן את העם ואת נביאי הבעל, הגשם לא יחזור.
אחאב היה נואש בגלל הבצורת הארוכה והיה מוכן לנסות כל דבר, שיש בו סיכוי להבאת גשם.
כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים? רש"י: 2 מחשבות, (2 אמונות) שאינכם מבינים (יכולים) להכריע מי האלוקים. אִם ה' הָאֱלֹוקִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל.. אליהו לא רצה להגיד: הָאֱלֹוקִים רק, לכו אחריו.
מי הפוסח הכי גדול עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים? אחאב שבפרק הזה הלך אחרי אליהו, ובפרק הבא יספר הכול לאיזבל, והיא תנסה לרצוח את אליהו.
וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר. כי לא היו יודעין להבחין. העם לא ידע להחליט.
מכיוון שהעם לא ענה, אליהו דיבר שוב: כב וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ, אֶל הָעָם, אליהו לא פנה אל נביאי הבעל, הם היו מנסים להתחמק מתחרות זו, שידעו שיפסידו בה.
אליהו פנה ישירות אֶל הָעָם, וידע שהעם יתלהב מהתחרות ויכפה על נביאי הבעל להשתתף בה.
כב אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַה' לְבַדִּי, מצודת דוד: כי 100 הנביאים אשר החביאם עובדיה, לא היו ידועים להם. לא זכר (הזכיר) את עובדיהו ירא ה', שסיכן את חייו כדי להציל את נביאי ה' ולא את 100 הנביאים המתחבאים במערות, בגלל פעלם למען ה'. אולי בכוונה לא הזכיר את עובדיהו ו- 100 הנביאים, כדי שלא ירעו להם.
אליהו לא פרש בפניהם את ההבטחה שאם יאמינו בה', תגמר הבצורת. אולי כי רצה לשכנעם קודם כי ה' הוא האלוקים!
וּנְבִיאֵי הַבַּעַל, 450 אִישׁ, ואיפה 400 נביאי האשרה? כתוב: אֹכְלֵי, שֻׁלְחַן אִיזָבֶל.
נראה שאיזבל, "הריחה" משהו, ומיהרה להזמינם לארוחת חובה בארמונה, וכך הם לא הגיעו להר הכרמל.
וּנְבִיאֵי הַבַּעַל, 450 אִישׁ. שיחק את ה"מסכן", אני במיעוט. בחרו אתם ראשונים, כי אתם הרבים. מצודת דוד: עם שאני יחידי והמה מרובים, עם כל זאת נראה עתה תפלת מי תקבל. כך יוכל להוכיח בצורה ברורה, שה' הוא האלוקים.
כד וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹוקֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה' וְהָיָה הָאֱלֹוקִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ, הוּא הָאֱלֹוקִים; וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ, טוֹב הַדָּבָר. לעם, זו הייתה ההצגה הכי מרתקת בעיר, וכולם באו ושמחו להיות נוכחים באירוע המסעיר הזה.
רצה לחולל הפתעה: אליהו אפשר לנביאי הבעל לנסות ראשונים, כדי שכשהם יכשלו והוא יצליח, העם יאמר: ה' הוא האלוקים.
כג וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, כה וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה, כִּי אַתֶּם, הָרַבִּים; וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹוקֵיכֶם, וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. וְיִבְחֲרוּ לָהֶם פָּר אֶחָד..
נס האש, וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא יָשִׂימוּ, מצודת דוד: התשובה תהיה בדבר הורדת האש. וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה פָּר אֶחָד. וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים, וְאֵשׁ, לֹא אָשִׂים.
כו רש"י: וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר (אליהו) נָתַן (מסר) לָהֶם, שהיה (הפר) נשמט מהם, שלא יקרב לעבודה זרה, וברח לו תחת כנפיו של אליהו. אמר לו: לך, (כי) בשניכם יתקדש המקום! (במדבר רבה כג ט, ילקוט שמעוני כאן רמז ריד).
וַיַּעֲשׂוּ, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה; נְבִיאֵי הַבַּעַל.. וַיְפַסְּחוּ- כמו ויפסעו.
עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. רש"י: היו מרקדין כמשפטן על מזבחותם.
וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹור הַבַּעַל עֲנֵנוּ, אלה שעבדו את השמש, קיוו שחום השמש בצהרים, יושיע אותם.
וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה.. וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה.
וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ, השתמש באמונתם, כדי ללגלג עליהם, וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל. כִּי אֱלֹוקִים הוּא, אמר בדרך היתול הלא אֱלֹוקִים הוּא, ויכול הוא לענות כשישמע, אבל עדיין לא שמע, כי מדבר הוא כעת עם מי, או הוא משיג השגות ומעיין בחכמות, ועל כי הוא טרוד בדבר מה, נטל ממנו חוש השמע קצת.
כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ, וְכִי דֶרֶךְ לוֹ; מצודת דוד: אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְייִקָץ, שמא ישן הוא, וכאשר תקראו בקול גדול ייקץ משנתו. או אולי הוא בדרך, ולמרחק המקום לא ישמע, ולזה קראו בקול גדול, ואז עם כל טרדתו יתעורר, ואף אם הוא בדרך מרחוק ישמע וַיִּקְרְאוּ, בְּקוֹל גָּדוֹל ילקוט שמעוני: למה קראו בְקוֹל גָּדוֹל? הרי ידעו שהאליל לא שומע? אלא רצו שחיאל, המתחבא בין העצים ישמע!
נביאי הבעל העמידו מבעוד מועד מתחת למזבח את חיאל בית האלי, שהיה אמור להדליק את האש ברגע הנכון. אך חיאל, שהיה אמור להדליק את האש בחשאי, לא הדליק, כי הקב"ה שלח נחש שהכיש אותו, והוא מת. ילקוט שמעוני.
כח מצודת דוד: וַיִּתְגֹּדְדוּ, כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם, כאשר היה מנהגם לעבד (את הבעל) בעניין זה.
כט וַיְהִי, כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם, וַיִּתְנַבְּאוּ, עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה; וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה, וְאֵין קָשֶׁב. מצודת דוד: וַיִּתְנַבְּאוּ עשו את עצמם כאלו מדברים בנבואה שתרד האש, ===ולא חדלו מלהתנבא עד בוא עת העלאת מנחת הערב, הוא תמיד של בין הערבים, כי אז נלאו ולא התנבאו עוד. וַיִּתְנַבְּאוּ, ניסו לתת תירוצים, למה לא הצליחו.
עכשיו הגיע תורו של אליהו הנביא להראות שה' הוא האלוקים!
.. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי, מצודת דוד: לראות שאין הערמה בדבר. כיוסף הצדיק, שראה שאחיו נבהלו ואמר להם: גשו אלי, כך אליהו רצה לקרבם.
וַייִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו; וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס, (קודם יש לתקן את ההרס).. 1. מזבח ששימש לעבודת ה', מתקופת שאול, ככתוב: שמואל א טו 12 בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד, איזו יד? בנה מזבח שנהרס, בידי איזבל.
2. בתחילת המפגש על ההר, אליהו בנה מזבח לה', ונביאי הבעל בנו מזבח לבעל, כאשר ראו נביאי הבעל, שהם לא מצליחים להוריד אש, הם הרסו את המזבח שבנה אליהו, מתוך כעס, נקמה, או אשליה שכך יצליחו.
אליהו הקריב מחוץ למקדש שלמה, כי בשעת חרום, ניתן לחרוג מהכללים.
לא וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, כְּמִסְפַּר, שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. בנה מזבח עם 12 אבנים כמניין שבטי ישראל, המאוחדים, בניגוד לנו שהתפצלנו ועברנו לעבוד גם את הבעל. יש הרבה נקודות השקה בין משה לאליהו, הנה עוד אחת: וַיִּכְתֹּוב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
מצודת דוד: 1. "ישראל" יהיה שמך, על שם שנאמר (בראשית לב כח) כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, ולהזכיר זכות ישראל אביהם, שגם הוא כמוהו ינצח אלוקים אחרים, ואנשי נביאי הבעל.
2. כמניין בני ישראל, וכאלו ייתן טעם למה לקח י"ב אבנים, ואמר לפי שהם במספר שבטי בני ישראל.
לב וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ, בְּשֵׁם ה' וַיַּעַשׂ תְּעָלָה, כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע, סָבִיב, לַמִּזְבֵּח, התְּעָלָה, כדי שתקלוט את המים שישפוך על המזבח.
וַיַּעֲרֹךְ, אֶת הָעֵצִים; וַיְנַתַּח, אֶת הַפָּר, וַיָּשֶׂם, עַל הָעֵצִים. מזכיר את עבודת הכוהנים בבית המקדש.
וַיֹּאמֶר, מִלְאוּ 4 כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה, וְעַל הָעֵצִים; מאיפה המים הרבים?
רש"י: אלישע (יצק) על ידיו, ונעשו אצבעותיו כמעיינות ונתמלאה התעלה, שנאמר (מלכים ב ג יא), אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו, ונעשה נס במים על ידיו, ראוי הוא שיעשה הנס במים על ידיו (אליהו רבה פרק יז).
וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ, וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ, (כנגד 3 אבות) 12 כדי מים.. כנגד 12 בני יעקב. וַייִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, התקרב לעם ישראל.
לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם, סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ; וְגַם אֶת הַתְּעָלָה, מִלֵּא מָיִם. וכל זה בשנת בצורת, כאשר כל טיפת מים נשמרה, וכל כד נמכר במחירים מופרזים, אך אליהו רצה להראות, שכאשר יחזרו בתשובה, יהיו להם מים בשפע, ואפשר עתה לבזבז מים.
לו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹוקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כמו שאחרי קריעת ים סוף, כתוב: ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כך קיווה אליהו שיאמינו בה' וידעו שאליהו כמו משה הוא עבד ה'.
וַיֹּאמַר.. עֲנֵנִי ה', עֲנֵנִי.. למה פעמים "ענני"? 1. תוריד אש, 2. תוריד גשם! מצודת דוד: מהראוי שתעשה לי הנס הזה, כי הלא כל הדברים האלה עשיתי להגדיל הנס… ולא למעני עשיתי.
וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹורַנִּית..1. אולי פה התחיל אליהו לסנגר על ישראל, שראו את מלכם עובד לבעל, וטעו לחשוב שהמלך צודק, וכך הפך מקנאי לה' לסנגורם של ישראל, והדואג להם מדור לדור.
2. רש"י: בידך היה להכין לבבם אליך (שם לא ב). אולי אמר לה': אתה לא התגלית לעם, והעם התרחק ממך.
3. הגמרא ברכות ל"א: ואמר ר' אלעזר : אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר "ואתה הסבות את לבם אחורנית". א"ר שמואל ב"ר יצחק מניין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו דכתיב "ואשר הרעותי" (מיכה יד).
4. רד"ק התנגד לפרוש זה :הבחירה נתנה לבני אדם ככתוב 'הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע' ואדם יבחר במה שירצה.
רד"ק הסביר ע"פ הרמב"ם: אפשר שיחטא האדם חטא גדול.. שמונעין ממנו התשובה.. כן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע, מנע מהם את התשובה. לפי זה, אליהו ביקש מהקב"ה לעשות נס שיפתח את לבם לחזור לקב"ה בתשובה.
עליך לחולל נס, כדי להחזיר את העם אליך.
אליהו לא הזכיר עצמו בתפילה, כמו בתפילה השנייה למען בן האישה, ותפילתו התקבלה. וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה.
שוב הלך אליהו בעקבות משה, שבמחלוקת קורח, ביקש מה' להראות, מי הצודק.
ללא גפרורים היה קשה אז להדליק אש, ולכן תמיד שמרו על אש קטנה דולקת לשעת הצורך, לכן פה הנס גדול עוד יותר.
לח וַתִּפֹּל אֵשׁ ה', גם בחנוכת המשכן ע"י משה, ירדה אש משמים. וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים, וְאֶת הָאֲבָנִים, וְאֶת הֶעָפָר; וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה, לִחֵכָה.
נס שני, לא רק העצים נשרפו, אלא גם האש התגברה וייבשה את המים.
וַיַּרְא, כָּל הָעָם, וַיִּפְּלוּ, עַל פְּנֵיהֶם; מצודת דוד: להשתחוות לה'. וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא הָאֱלֹוקִים. (2 פעמים) מצודת דוד: הכפל בא לחזק. רש"י: ולא הבעל האלוקים.
קשה להאמין שכָּל הָעָם השתחוו וקראו בשם ה', ואחאב לא הצטרף אליהם.
מ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם: תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם;
וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם. איזבל הרגה את נביאי ה', ואליהו הרג את נביאי הבעל. אולי לא במו ידיו, כמו ששלמה לא בנה את המקדש בידיו.
כשהרג את נביאי הבעל הוא ו
נס הורדת הגשם: מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, (נראה שצם עד עכשיו) כִּי קוֹל, הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. עוד אין גשם, אבל אני כבר שומע את קול הגשם היורד. היה בטוח שתתקבל תפלתו לכן אמר לאחאב מתחילה, כי קול המון הגשם.
אליהו אמנם דאג שמרכבת המלך לא תשקע בבוץ, אך גם עתה אליהו לא מסר לאחאב את נבואת ה', שהבצורת עומדת להסתיים.
מב וַיַּעֲלֶה אַחְאָב, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת; אליהו יצר מצב שגרם לאחאב להיות חייב לו.
מב וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, מצודת דוד: וַיִּגְהַר אַרְצָה, השתטח לארץ ואחרי זה קם ושם פניו בין ברכיו להתפלל על המטר. ואף שה' אמר לו ואתנה מטר וגו', מכל מקום התפלל למהר לתתו בעוד אחאב שם.
וַיָּשֶׂם פָּנָיו, בֵּין בִּרְכָּו, צורת תפילה.
מג וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ: עֲלֵה נָא (לראש הר הכרמל) הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, האם אתה רואה כבר את הגשם שהבטחתי? ראה לפאת המערב, אם נראה עבים עולים.
מצודת דוד: ובעצמו לא רצה להפנות אנה ואנה, עד עת תקובל תפלתו.
וַיַּעַל וַיַּבֵּט, ונערו ענה: אֵין מְאוּמָה, כשאליהו ביקש להחיות את בן האלמנה ה' לקח ממנו את מפתח הגשם, ולכן עד שלא יתפלל לגשם – אֵין מְאוּמָה;
וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. 7 פעמים אליהו התפלל, ונערו דווח לו שאין גשם.
הגישה השליחית: אליהו יצר סיטואציה שבה העם חזר בתשובה, והוא חזר לתפקיד העיקרי של נביא: להתפלל על גשם למען העם.
ה' שלח את אליהו להודיע, כי הוא החליט להביא גשם לעם, (בלי תנאים). אך אליהו יזם את מעמד הר הכרמל, כי רצה קודם להחזיר את העם בתשובה, ורק כשיהיו ראויים, יבשר על בוא הגשם. ה' שיתף אתו פעולה והוריד אש כבקשתו.
הגישה הלעומתית: אליהו טען שהוא שומע את הגשם, אם כן למה נאלץ להשתחוות 7 פעמים והגשם עדין לא הגיע? אליהו היה צריך להתפלל לה' הרבה, כדי שירד גשם. היה צריך להזיע כדי לקבל את הגשם שה' הבטיח לו מראש.
1. כך חזר אליהו לתפקיד החשוב של הנביאים: להתפלל בעד עם ישראל.
2. או כי עתה ה' רצה להפקיע את הכוח להוריד גשם מידי אליהו, ולתת לעם גשם, כיוון שכשל כוח הסבל של העם.
3. הבצורת, עליה הכריז אליהו, עינתה את העם, תקופה ארוכה, עכשיו על אליהו להתפלל תפילה ארוכה, כדי שה' יענה לו.
4. אולי כך הביע ה' את אי שביעות רצונו מהפעילות הקנאית והעצמאית שלו, ה' עיכב את הגשם כדי לאותת לו על חוסר שביעות רצונו מעצמאות החלטותיו.
מד וַיְהִי, בַּשְּׁבִיעִית, מצודת דוד: שוב שבע פעמים – רצה לומר, שבעה פעמים אמר לו לשוב ולהביט.
וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה, רָאִיתִי עָב קְטַנָּה כְּכַף יַד אִישׁ, "וְיָדַעְתִּי כִּי אֶת הַגֶּשֶׁם שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ, עוֹד לֹא הִצְלַחְתִּי לְסַפֵּר לְאִישׁ, נתן זך.
עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ, עֹלָה מִיָּם, ומיד אליהו ידע שתפילתו התקבלה ואמר: עֲלֵה אֱמֹר אֶל אְַחאָב אֱסֹר וָרֵד, מצודת ציון: קשור הסוסים למרכבה. מצודת דוד: ורד לביתך, לבל יעכב אותך הגשם, כי אם תשהה עוד, תהיה מעוכב מן הגשם.
3 פעמים המלה: עֲלֵה, כי אחרי הריגת כוהני הבעל, לזמן קצר אחאב התעלה.
וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם. תגיד לאחאב, שאכל עכשיו, שיצא לדרך לפני שהגשם יעצור אותו. מה וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה, רש"י: בתוך שהלך השליח ובתוך שאסר המרכבה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי, גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה. מו וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, מצודת דוד: רצה לומר, רוח גבורה מה'.
וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; מצודת דוד: חגר מתניו (אולי קשר שולי גלימתו שלא תפריע בריצה), להיות מזורז ביותר, ורץ רגלי לפני מרכבת אחאב, עד המקום אשר יבואו בו ליזרעאל, ועשה זאת לחלוק כבוד למלכות. וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב,
ידע לרוץ וגם ללכת 40 יום במדבר בלי אוכל או שתיה. עַד בֹּואֲכָה יִזְרְעֶאלָה.
למה רץ? הרי הוא הביא גשם, והמלך היה נותן לו טרמפ. למה רץ 30 ק"מ בגשם? 1. חש שמחה על שהעם חזר בתשובה, 2. לתת כבוד למלכות.
3. חש שמחה על שהבצורת הסתיימה.
4. אליהו רצה לאותת לאחאב, שכל עוד הוא שומע בקול ה', הוא יהיה נאמן ומכניע עצמו לפניו, והוא אינו מתחרה במלך על הנהגת העם.
5. רצה להכיר תודה לאחאב, שעזר לו להחזיר את העם אל ה'.
למה חיכה 3 שנים למעמד ההר? חיכה שלבבם יתרכך ויהיו בשלים, להאמין בה'.
הפרק התחיל בכך שאליהו גער באחאב מלך ישראל: לֹא (אני) עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה, וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְווֹת ה' וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים.
הפרק הסתיים במחוות כבוד של אליהו לאחאב מלך ישראל: וְיַד ה' הָייְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד בֹּואֲכָה יִזְרְעֶאלָה. אליהו שמח שהצליח להחזיר את העם בתשובה, וכיבד את המלך, על שלא הפריע לו בפעולה זו.
גישה לעומתית: 1. יתכן שאם אליהו היה נשאר עם העם, ולא עם המלך, (כשמואל הנביא שהיה סובב כל שנה בין ערי ישראל ושופט את העם) הוא היה ממשיך להנהיג את העם בדרך ה'.
אבל מכיוון שאליהו רץ לפני מרכבת המלך, עד לארמונו, העם התפזר כצאן ללא רועה והם חזרו איש לביתו ולעבודת האלילים שהיו רגילים לעבוד.
2. אליהו היה נביא של ממלכת ישראל, הוא לא הזכיר ולא קרא לעם לעלות לירושלים ולמקדש, הסתפק בכך שאחאב והעם חזרו בתשובה.
אבל מעמד מרשים ואפילו נס מרומם נפש, אינם מהווים תחליף לחינוך, עקבי, סבלני ומתמיד ללכת בדרך ה'.
אחאב התרשם מאליהו, אסף את העם ולא מנע מאליהו לשחוט את נביאי הבעל. יתכן שגם הוא קרא יחד עם כל העם: ה' הוּא הָאֱלֹוקִים, והאמין בכך.
זה היה ניצחון מוחלט של אליהו, אבל הוא החזיק מעמד רק עד שבבוקר נודע לאיזבל מה קרה אמש בהר הכרמל.
