פרק י א וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, דעת מקרא: לאחר שדוד עשה חסד עם מפיבשת. וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו, כשדוד ברח משאול, הוא שלח את משפחתו להתחבא במואב. חז"ל: המואבים פגעו בהוריו, ולכן דוד הענישם אח"כ.
בני עמון העניקו מקלט לאח ששרד מהמשפחה. אחרי מות מלך עמון דוד שלח שליחים לנחם את חנון יורש העצר.
מיהו נחש העמוני? הוא שעבד את תושבי יבש גלעד ואיים לעקור את עין ימינם. גם אז רצה לבזות. שאול נלחם נגדם ונצחם. דוד ידע שנחש, הוא נוכל מסוכן, אך מבחינה דיפלומטית בחר לנחם את יורש העצר, חנון, כי זכר שנחש (ע"פ המדרש) הציל את אחיו מיד שאול, ודוד ראה במעשה זה מעשה חסד.
נחש עזר לדוד ולאחיו מתוך שנאת שאול, ולא מאהבת דוד. נחש נהנה מהשפלת אנשי יבש גלעד, ולא נהפך לאוהב אנשי יהודה.
ב וַיֹּאמֶר דָּוִד: אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֱשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד מצודות: אגמול חסד עם חנון כמו שאביו עשה עימי חסד. מתי? כאשר מלך מואב הרג את משפחתו של דוד, הצליח אחד מאחיו של דוד לברוח אל נחש מלך עמון, ונחש השאיר אותו בחיים וסיפק לו אוכל ומחיה.
וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו דעת מקרא: דוד שלח ע"י עבדיו דברי תנחומין לחנון,
רד"ק בשם חז"ל: דוד חטא בשליחת דברי תנחומים, כי כתוב בתורה שיש איסור לדרוש בשלומם וטובתם של עמון.
מלבי"ם: יש הבדל בין לדרוש את שלום העמונים – דבר שאסור לעשותו, לבין לנחם שמותר. חנון חשב שעבדי דוד הגיעו כדי לרגל מפני שידע שאסור לדרוש בשלום עמון, והראיה היא שדוד לא דרש בשלום נחש אביו.
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן תרגום: עבדי דוד הגיעו לעמון.
ג וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם, תרגום: שרי עמון אמרו לחנון מלכם: הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים, מצודות: האם אתה מאמין שדוד שלח את עבדיו לנחם אותך בגלל שהוא מכבד את אביך?
מדוע בני עמון הטילו ספק בכך שדוד רוצה לעשות עימם חסד? כי דוד כבר היכה מלכים אחרים והם פחדו ממנו.
הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ מצודות: דוד שלח אליך שליחים כדי לחקור את העיר ולרגל אותה, וּלְהָפְכָהּ מצודות: כדי לבדוק את העיר. שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ. ד וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד מה עשה חנון? לקח את עבדי דוד שבאו לנחמו,
1 וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם,
נחש העליב את שליחי דוד וציווה לגלח את חצי זקנם. זקן נחשב מאז ומעולם סמל לגבריות, וגילוחו פגע בגבריותם ובמנהגי דתם.
ההשפלות של גילוח חצי זקן וקצור בגדיהם הן השפלה סמלית: חנון הציג את הגברים כנשים שכידוע אין להן זקן.
רלב"ג: חנון גילח לכל אחד מהשליחים חצי מזקנו כדי לבזותו. בימי דוד המלך, לא היה נהוג להתגלח, וגילוח הזקן בייש את מי שגילחו אותו. והוכיח זאת מכך שעבדי דוד לא גילחו את חצי הזקן השני.
מלבי"ם: הסיבה שחנון גילח את חצי זקנם היא שבביאת שליחי דוד הייתה חצי טובה – עצם זה שבאו לנחמו, וחצי רעה – חנון סבר ששליחיו של דוד באו לרגל את הארץ.
2 וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם, מצודות: שְׁתוֹתֵיהֶם = עגבותיהם.
מצודות: חנון גזר את בגדי עבדי דוד, כך שהבגדים הקצרים הגיעו רק לתחילת רגליהם.
מדוע רצה מלך עמון לבייש את דוד ושליחיו?
מסר לדוד – להראות לדוד שהוא לא פוחד ממנו.
לגרום למשבר פנימי בקרב אנשי דוד, כאשר יראו את השליחים חוזרים כך.
וַיְשַׁלְּחֵם, תרגום: לאחר שגילח חצי זקנם וגזר חצי מבגדיהם, חנון שילח את עבדי דוד חזרה לדוד.
ה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד, תרגום: אמרו לדוד מה שעשה חנון לעבדיו, וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם, תרגום: דוד שלח שליחים אל עבדיו, כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד מצודות: עבדי דוד לא חזרו אליו כי התביישו על כי זקנם גולח ומחצית מאורך בגדיהם נגזר.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם, דוד ציווה לשליחים לא לחזור לירושלים, כדי שאנשי הבירה לא יראום בקלונם, וגם הוא יתבזה, בזה שכך נהגו בשליחיו.
מצודות: תשבו ביריחו עד שזקנכם יצמח, ולאחר מכן תוכלו לחזור לבתיכם בלי להתבייש.
כשהמרגלים הגיעו לסדום, לבית לוט, אנשי סדום בקשו מלוט להוציא את המרגלים אליהם: "וְנֵדְעָה אֹתָם" בראשית, פרק י"ט. לעיתים רצון לקיים יחסים עם אחר, הוא רצון בעצם לבזות את השני ולהוכיח שאני השולט (לא ממקום של תשוקה).
ו וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד מצודות: בני עמון ראו שהם נמאסו בעיני דוד, וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ.
מצודות: עמון שלחו שליחים, ששכרו להילחם לצידם את: 1) ארם בית רחוב, 2) ארם צובא. לארם רחוב ולארם צובא היו יחד 20.000 חיילים.
3) מעכה, שהיו לו 1000 חיילים. 4) את האנשים שהיו שייכים לאדם בשם איש טוב, שהיו לו 12.000 אלף חיילים.
ז וַיִּשְׁמַע דָּוִד מצודות: דוד שמע שעמון שכרו צבאות מעמים אחרים כדי לצאת נגדו למלחמה, וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים. דָּוִד לא יצא בראש הכוח.
תחילה דוד ניסה להשתיק את מה שקרה, אח"כ הוא יצא למלחמה נגד עמון, אך לא שיער שמלך עמון יעמיד מולו קואליציה עם ארם בית רחוב, ארם צובא ומלך מעכה.
מצודות: דוד שלח את יואב, את צבאו ואת הגיבורים, כדי להילחם נגד עמון והעמים ששכר שיילחמו לצידו. רד"ק: הצבא כולו היה גיבור.
ח וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר מצודות: בני עמון יצאו למלחמה ונלחמו בפתח שער עיר הבירה של עמון,
וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם רד"ק: א. הכוונה לארם מעכה ב. למלך מעכה. בַּשָּׂדֶה רד"ק: הצבאות שבני עמון שכרו לעזור להם: ארם צובא, ארם רחוב, האנשים של איש טוב ומעכה, היו לבד בשדה.
נוצר מצב שחיילי עמון שיזמו את המלחמה היו לבדם בשער עיר הבירה שלהם, ובעלי בריתם היו בשדה.
ט וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר,
מלחמה קשה בארם: מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד. ב בְּהַצּוֹתוֹ, אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם .. וַיָּשָׁב יוֹאָב, וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם .. שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף. ג אֱלֹוקִים, זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ; תהילים ס.
דעת מקרא: יואב ראה שהוא מוקף בחיילי אויב: מצפון למחנה ישראל היו חיילי עמון ומדרום למחנה ישראל, היו בעלי בריתם של בני עמון.
תרגום: יואב ראה שהמלחמה נגד חייליו קשה וחזקה.
וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל דעת מקרא: מתוך כל חיילי ישראל, בחר יואב את המובחרים. וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם תרגום: יואב סידר את חייליו לקראת המלחמה.
י וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו תרגום: את שאר החיילים שיואב לא לקח שיילחמו אתו, מסר תחת פיקודו של אבישי אחיו.
וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן תרגום: אבישי סידר את חייליו כדי לתקוף את עמון בחזית הצפונית.
יא וַיֹּאמֶר יואב אמר לאבישי: אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה תרגום: אם ארם יהיו חזקים ממני, אתה תעזור לי לנצחם.
וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ, תרגום: אם בני עמון יהיו חזקים ממך, אבוא להושיעך ולעזור לך לנצח אותם. אחד יבוא לעזור לאחיו.
מלבי"ם: יואב ידע שאם יתקוף את רבת עמון, יבואו חיילי ארם ויתקפו אותו מדרום וכך יהיה מוקף. לכן החליט לתקוף קודם את ארם ולהשתמש באבישי וחייליו רק כדי למנוע את יציאת חיילי ארם מחוץ לעיר בירתם, ולאחר נטרול ארם, חזר לתקוף את עמון.
רלב"ג: מכאן למדים שאין לסמוך על הנס, אלא צריך שאדם ישתדל ויעשה ככל שביכולתו להצלתו.
נאום יואב: יואב היה לוחם. ונתן חיזוק ללוחמיו: יואב הלוחם אמר לאבישי אחיו "חֲזַק וְנִתְחַזַּק, נילחם! הכי טוב.
יב חֲזַק מצודות: תתחזק אבישי וחייליך, וְנִתְחַזַּק מצודות: גם אני וחיילי נתחזק. בְּעַד עַמֵּנוּ מצודות: נתחזק כדי שלא ייפלו מחיילי ישראל בשבי,
וּבְעַד עָרֵי אֱלֹוקֵינוּ, מצודות: נתחזק כדי שלא ייפלו ערי ישראל בידי האויבים.
רד"ק: אם האויב יצליח לכבוש את הערים, הם כבר לא יהיו עָרֵי אֱלֹוקֵינוּ אלא של אלוהים אחרים, של העבודה הזרה של הכובשים.
וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו, מצודות: אם לא נצליח להיות חזקים וייפלו מערינו או חיילי ישראל ביד אויבינו, נקבל את רצונו באהבה.
חיזוק חזק: 4 צריכין חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ.. דרך ארץ מנין? שנאמר שמואל ב י, יב: חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וגו' תלמוד בבלי ברכות.
רש"י: דרך ארץ .. אם איש מלחמה הוא למלחמתו".
יואב ביטא את המצוקה המבצעית בה היה נתון ואת הבנתו שהישועה תלויה כאן במיצוי רוח הלחימה של חייליו.
יג וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם, תרגום: יואב וחייליו התקרבו לחיילי ארם כדי להילחם בהם. וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו תרגום: חיילי ארם ברחו מפני יואב וחייליו.
יד וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם בני עמון ראו שצבא ארם ברח מפני יואב וחייליו, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר תרגום: בני עמון ברחו מפני אבישי ונכנסו לעיר הבירה שלהם, וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם, תרגום: יואב חזר לירושלים מהמלחמה נגד בני עמון. טו וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, תרגום: אנשי ארם ראו שהוכו בידי ישראל,
וַיֵּאָסְפוּ יָחַד מצודות: חיילי ארם חזרו יחד להילחם נגד ישראל. הם חשבו שאם יתקיפו יחד את חיילי ישראל, יוכלו לנצח.
טז וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר שליחים, וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר מצודות: שליחי הדדעזר אספו את חיילי ארם מעבר נהר פרת,
רלב"ג: לכאורה מפשט הפסוקים משמע שבהתחלה היו אלו רק שכירי חרב שנלחמו לצד עמון, שכירי חרב שהיוו רק חלק קטן מצבא עמון, ואילו עתה מדובר על מלחמה של ממש נגד כל צבא ארם.
וַיָּבֹאוּ חֵילָם מצודות: נאספו במקום שנקרא חֵילָם, וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם, שׁוֹבַךְ מצודות: שר הצבא של הדדעזר, שהיה גיבור גדול, פיקד על חיילי ארם שהצטרפו עתה למלחמה.
יז וַיֻּגַּד לְדָוִד, שהדדעזר רוצה לתקוף אותו, וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, תרגום: דוד אסף אליו את כל חיילי ישראל, וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה, מצודות: דוד וחייליו עברו אל נהר הירדן, והגיעו לחֵילָם שם נאספו חיילי ארם.
וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד תרגום: ארם סידרו את חייליהם במבנה התקפתי, כדי לתקוף את דוד, וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ תרגום: חיילי ארם נלחמו נגד דוד.
יח וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל תרגום: חיילי ארם ברחו מפני חיילי ישראל.
וַיַּהֲרֹוג דָּוִד, כשהיה נחוץ דוד המלך ידע להכיר תודה, אבל גם ידע לנצח ולנקום,
דוד פעל כדי להחזיר לעצמו את התהילה. יואב אינו מוזכר פה.
מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב תרגום: דוד השמיד 700 מרכבות מובחרות ממרכבות ארם, וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים
רלב"ג: בדברי הימים כתוב שדוד השמיד 7000 מרכבות. כאן מסופר על 700 המרכבות המובחרות, ואילו שם מסופר על כלל המרכבות.
תרגום: הרג דוד מארם 40.000 פרשים. וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה תרגום: כן הכה דוד את שׁוֹבַךְ, שר צבאו של הֲדַדְעֶזֶר, וַיָּמָת שָׁם תרגום: שובך מת בחֵילָם.
יט וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, מצודות: המלכים שהיו תחת פיקוד הדדעזר: ארם רחוב, ארם צובא, מעכה ואיש טוב, ראו שהוכו על ידי צבא ישראל,
וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל, מצודות: המלכים שהיו תחת פיקוד הדדעזר השלימו עם ב"י.
וַיַּעַבְדוּם תרגום: עבדו את ישראל, וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן תרגום: אנשי ארם פחדו לנסות ולהציל שוב את בני עמון.
