תחילת פרק ז' הוא המשכו של פרק ו. אנשי בית שמש החליטו לשלוח את הארון אל קריית יערים. (כא) וַיִּשְׁלְחוּ, [אנשי בית שמש] מַלְאָכִים, אֶל יוֹשְׁבֵי קִירְיַת יְעָרִים, לֵאמֹור: הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן ה', רְדוּ, הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם.
מדוע חשבו אנשי בית שמש שאנשי קריית יערים יסכימו לקחת את הארון, אחרי המכה שהם נחלו? ומדוע פנו דווקא לקריית יערים?
קריית יערים, הייתה אחת מערי הגבעונים (יהושע ט', יז(: "…ועריהם … וקריית יערים".
קראו לקריית יערים גם בעלה (שם ט"ו, ט-י), קריית בעל (שם, ס) ו"בעלי יהודה" שמ"ב ו', ב ומכאן שהיה בה כנראה גם מקדש לבעל. קריית יערים בתקופת יהושע הייתה עיר חיווית, אך יכול להיות שבתקופה זו הפכה כבר לעיר עברית, או אולי דווקא מעמדה כעיר של גרים, הוא הסיבה שב"י העדיפו שהארון המסוכן יהיה בעיר של חיווים ולכן ביקשו לשלוח את הארון לשם, כדי שהמכה לא תהיה בבני ישראל. היום קריית יערים הקדומה נמצאת בערך בשטחה של טלז סטון.
המקום היה שייך לשבט בנימין וממנו דוד העלה את הארון אחרי 20 שנה לירושלים.
פרק ז א וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְייַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיָּבִאוּ אֹתוֹ, אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה;
בפרק ו' אנשי בית שמש ביקשו לשלוח את ארון ה' לקריית יערים.
בפרק ז הארון עבר בפועל מבית שמש לקריית יערים.
וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ, לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן ה'. כדי שלא תבואנה עוד סכנות ועונשים על העם.
ב וַיְהִי, מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים, וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה; עד שעבר לי-ם.
בכל פרשת נדודי הארון, בפרקים ד'-ו', אצל הפלישתים ואצל היהודים, שמואל לא נזכר כלל, לא בקשר למפלה בשילה ולא בקשר למכה בבית שמש. נראה שגם עלי וגם שמואל התנגדו להוצאת הארון מהמשכן, ומסתבר שצדקו, ב"י ראו בארון ייצוג אלוקי, ולא עבדו ישירות את ה', ולכן הארון אכזב אותם במלחמה והם הובסו ונענשו, ושמואל אינו נזכר בקשר לארון.
פרק ז הוא הפרק היחידי שבו הנהיג שמואל בהרמוניה את העם מבחינה רוחנית וצבאית.
שמואל ראה מה קרה לארון. ולכן גם כשחזר להנהיג את ישראל לא החזיר את הארון לשילה, אולי כי ראה שב"י רואים בארון מייצג של ה', והוא רצה שיעבדו את ה' במישרים.
שמואל שמקטנותו התחנך במשכן ע"י עלי הכהן, גדל להיות מנהיג רוחני, הוא בנה מזבחות, הקריב קורבנות וגם ניסך מים, אבל כל זה בלי ארון ה'. שמואל ביקש להפסיק את השענות ב"י על "קמעות" וחפצים, וללמדם לסמוך על אביהם שבשמים, בלי מתווכים.
שמואל הפך למנהיג העם: (ב)..וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה.
ב. בשלב ראשון עבדו ישראל את ה', אך עדיין עבדוהו בשיתוף עם עבודה זרה.
כינוס של כל ישראל במצפה: שמואל ערך כינוס דתי במצפה: בני ישראל התקבצו, וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, צמו והתפללו בַּמִּצְפָּה לה'. ג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹור,
שמואל הוכיח את העם על העבודה הזרה שבקרבם: אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה' הָסִירוּ אֶת אֱלֹוקֵי הַנֵּיכָר מִתּוֹכְכֶם וְהָעַשְׁתָּורוֹת; וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל ה' וְעִבְדֻהוּ לְבַדּוֹ.
שמואל האיץ בעם לעזוב את העבודה הזרה ולעבוד את ה' "לבדו",
וְיַצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: ואז ה' יצילכם מהפלשתים.
וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה': כל ימי שבת הארון בבית אבינדב. עם הגעת הארון לקריית יערים התנהגות עם ישראל השתפרה, והם עבדו רק את ה' תקופה ארוכה.
וַיֹּאמְרוּ שָׁם: (ב"י) חָטָאנוּ לַה', שמואל פעל לביעור העבודה הזרה מהעם, הצליח במשימתו, ועם ישראל זנח את העבודה הזרה: ד וַיָּסִירוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּורֹת;
וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' לְבַדּוֹ. (ג)
מעמד זה מזכיר את מעמד הכרמל ובתוכחת אליהו לעם:
וַייִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים אִם ה' הָאֱלֹוקִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר מל"א י"ח, כא.
(ה) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה': ו וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה', 1. גם בבית המקדש היו נוסכים מים. 2. התורה נמשלה למים. 3. תשליך ליד מים. 4. שפכי ליבך כמים. 5. יש עדות שנוהגות לשפוך מים בשבועות.
(ז) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי הִתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה.
גם אליהו בהר הכרמל שפך מים. אבל בתקופת אליהו החזרה בתשובה של העם, התפוגגה מיד, ואילו בתקופת שמואל העם חזר בתשובה ועבד את ה' לבדו כל חיי שמואל, כי הוא המשיך להגיע אל העם לשפוט, להדריך ולהנחות והעם הלך אחריו, כי היה מנהיג אמיתי.
מלחמה בלתי נגמרת בפלישתים. ישראל התכנסו במצפה כדי לחזור בתשובה ולבקש על כל מה שחסר להם. הפלישתים שמעו על ההתכנסות, ופרשו זאת כמרד והכרזת מלחמה.
הם היו בטוחים שישראל עומדת לתקוף אותם בכל רגע, והתכוננו במהירות למלחמת מנע.
אך יתכן שהפלישתים לא חשדו במרד, אלא ניצלו את התכנסות העם לתפילה, ופרשוה כחולשה, והחליטו לנצל את ההזדמנות ולתקוף את המתפללים.
וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, אֶל יִשְׂרָאֵל; וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים
העם, שזכר את תוצאות הקרב האחרון פחד מהפלישתים ופנה אל שמואל. ח וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ, מִזְּעֹוק אֶל ה' אֱלֹוקֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
בפרק ד' בני ישראל היו בטוחים שארון ה' יציל אותם, במפלה הקודמת הם הציעו: "נִיקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ". וכשהארון הגיע: "וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ" (ד', ה) – אך הפלישתים ניצחו אותם.
במלחמה הקודמת הם סמכו על כך שהארון יושיעם, אך הם למדו לקח מפרשת המפלה בשילה, ועכשיו, בטחו בה', פנו לה' וביקשו שיושיעם בזכות תפילת שמואל.
ט וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל, טְלֵה חָלָב אֶחָד, וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל, לַה'; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲנֵהוּ ה'. שמואל לא יצא להילחם אלא הקריב קורבנות לה'. וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה'.
וַיֹּאמַר: עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'. שמואל העלה קרבן, זעק אל ה' ונענה. ישראל ניצחה את הפלשתים י וַיְהִי שְׁמוּאֵל, מַעֲלֶה הָעוֹלָה, וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ, לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל;
התפילה והקורבנות התקבלו, ומיד בני ישראל יצאו לקרב וזכו בניצחון אמיתי – איך?
וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, פסוק זה מזכיר את ניצחונם של ברק ודבורה על סיסרא. איך ה' עזר להם אז? גם אז היו רעמים.
ובשירת דבורה היא שרה: אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם עָבִים, נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי ה'. הפלישתים נעזרו במרכבות ברזל כבדות, ואז וגם בזמן שמואל, ה' הטביע את המרכבות בבוץ. וַיִּינָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל".
יא וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִן הַמִּצְפָּה, וַיִּרְדְּפוּ, אֶת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּם.
אֶבֶן הָעָזֶר: יב. וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת וַיָּשֶׂם בֵּין הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ אֶבֶן הָעָזֶר וַיֹּאמַר עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'. השם אֶבֶן הָעָזֶר נזכר גם בפרק ד', וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק (ד', א). אך שם מדובר במקום שונה לחלוטין: אבן העזר שבפרק ד' מצויה בקרבת אפק שבנחלת אפרים, באזור ראש העין של ימינו, ואילו בפרק ז מדובר על אֶבֶן הָעָזֶר הנמצאת ליד המצפה שבבנימין.
השם אֶבֶן הָעָזֶר נמצא רק בפרקים ד ו ז ולא בשום מקום אחר בתנ"ך.
בקרב הראשון בני ישראל סמכו על קמיעות, ומקום עם שם חיובי, אֶבֶן הָעָזֶר, והם החליטו להתמקם שם כדי ששם המקום יעזור להם, ואח"כ סמכו על ארון ה' ולא חזרו בתשובה.
הפעם רק אחרי שהתפללו וזכו לישועה, שם שמואל אבן וקרא לה אבן העזר, כדי שב"י יזכרו את הישועה שהביא להם ה'. וַיֹּאמַר, עַד הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'. במלחמת השחרור עצרו החיילים את צבא מצרים וקראו למקום: עד הלום, עד לכאן הצליחו המצרים להתקדם ופה עצרנו אותם.
שָׁלוֹם כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל: יג וַיִּכָּנְעוּ, הַפְּלִשְׁתִּים, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד, לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי יַד ה' בַּפְּלִשְׁתִּים, כֹּל יְמֵי שְׁמוּאֵל. הפלישתים הפסידו במלחמה,
יד וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל, מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת, וְאֶת גְּבוּלָן, הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים; וַיְהִי שָׁלוֹם, בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הָאֱמֹרִי. ובהמשך גם חזרו הערים היהודיות שנכבשו על ידי הפלישתים, לישראל.
מנהיגות שמואל: טו וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל, כֹּל יְמֵי חַיָּיו.
שמואל שופט נודד, ומביא את המשפט אל העם. טז וְהָלַךְ, מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וְסָבַב בֵּית אֵל, וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה; וְשָׁפַט, אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת, הָאֵלֶּה.
וַיִּשְׁפֹּוט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שמואל הסתובב בכל הארץ, כדי לשפוט את ישראל.
יז וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל; 1. שפט גם ברמה.
2. יש המפרשים שביתו לא היה ברמה, כי בכל מקום שאליו הגיע, ביתו היה עמו, כלומר לא ביקש דבר מהציבור, ודאג בעצמו לכל מחסורו, ובעצם לא היה לו בית אמיתי משל עצמו.
כשהעם ביקש מלך, שאל שמואל: חמור מי לקחתי? וכי הוא התגאה שלא גנב חמורים? לא! הוא הזכיר להם שגם בעת שהיה בשליחות ציבורית, הוא השתמש בחמורו הפרטי והביא אתו את כל מה שהיה צריך. למה? כי הוא היה שופט, ולא רצה שבעל דין יאשים אותו שפסק לא כהלכה, כי הוא נהנה בעבר מאירוח בבית יריבו למשפט.
הפרקים הראשונים של הספר סיפרו על הולדתו ושנות גידולו של שמואל. מהרגע שבני עלי לקחו את ארון ה' מהמשכן, ועד העברתו לקריית יערים, לא מוזכר שמו של שמואל שכנראה התנגד ללקיחת הארון. הפרק הבא מספר על זקנת שמואל, ועל זה שבניו לא הלכו בדרכו. אז התערער מעמדו, וב"י בקשו ממנו להמליך עליהם מלך.
בפרק זה הצליח שמואל לשכנע את העם לעזוב את העבודה הזרה, ובזכות התשובה שעשה העם הוא זכה לניצחון גדול והפך למנהיג מצטיין.
שמואל נעשה למנהיג המקובל על כל עם ישראל.
שמואל בפרק זה מתגלה כמנהיג לאומי שמגיע להישגים בכל התחומים, מנהיג רוחני שמחזיר את העם בתשובה, מנהיג צבאי שמגרש את הפלישתים ומרחיק אותם מישראל, ושופט שטורח והולך ומגיע לכל ערי ישראל כדי לשפוט בהם את העם.
| שמואל | משה |
| לוי ככהן, וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָבאֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה,מנהיג ושופט.בנה מזבח לאחר הניצחון. ניצח בעזרת ה' את הפלישתים.וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַלפְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל | לוי ככהן, וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִלהַמִּזְבֵּחָה עֹלָהמנהיג ושופט.בנה מזבח לאחר הניצחון. ניצח בעזרת ה' את המצרים, וַיָּהָםאֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם… וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹםהַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם |
השוואה זו מחמיאה לשמואל. הוא שווה למשה, גדול הנביאים, ולכן הכעיסו ב"י אותו ואת ה' כאשר בפרק הבא הם בקשו לעצמם מלך.
