רק כז א וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, המדרש הבחין בין 2 צורות לתיאור 'שיח הלב' (הרשעים הן ברשות לִבן: "אמר נבל בליבו" (תהלים יד, א), "ויאמר עשו בליבו" (בראשית כז, מא), "ויאמר ירבעם בליבו" (מלכים א יב, כו), "ויאמר המן בליבו" (אסתר ו, ו). בראשית רבה פרשה לד). אבל הצדיקים ליבן ברשותן: "וחנה היא מדברת על לבה" (שמואל א א, יג) "ויאמר דוד אל לבו" (שם כז, א), "וישם דניאל על לבו" (דניאל א, ח), "ויאמר ה' אל לבו" (בראשית ח, כא).
רד"ק: "והלוא תמול (גם) ברח (משאול) אלא ר"ל כי היום ההוא ברח לו מארץ ישראל ובא אצל אכיש שלא ימצאהו, (שאול). כך פירש גם אברבנאל.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, עַתָּה, דוד זכר ששאול כבר הבטיח לו שלא ירדוף אחריו, וכן המשיך במרדפיו, ואיבד את האמון בהבטחותיו.
מצודות: לאחר שראיתי ששאול המשיך לרדוף אחריי, למרות שלא הרגתי אותו במערה, אני מבין ששאול ימשיך תמיד לרדוף אחריי,
אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל מצודות: ממילא אם אמשיך לברוח מפני שאול בתוך ארץ ישראל, שאול יצליח באחד הימים להרוג אותי.
מלבי"ם: דוד חשש שניכו לו מזכויותיו בגלל שהוא ניצל פעמיים משאול, ולכן ה' לא יציל א ותו פעם נוספת.
אֵין לִי טוֹב תרגום: אין דבר אחר טוב שאוכל לעשות,כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים תרגום: אלא אברח לארץ פלשתים ואנצל שם.
מצודות: וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל ושאול יתייאש מלרדוף אחריי כמו שהוא רדף אחריי עד עכשיו בכל גבול הארץ.
בכל מקום בארץ ישראל ששאול ידע שאני נמצא שם – הוא רדף אחריי וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ תרגום: אברח מארץ ישראל וכך אנצל משאול.
מלבי"ם: דוד אמר שכל עוד שהוא יושב בארץ ישראל, שאול חושב שהוא אוסף אנשים כדי למרוד בו, ולכן עדיף שהוא יצא לחוץ לארץ.
כמו"כ חשב דוד שאכיש מלך פלשתים יציל אותו מיד שאול.
ב וַיָּקָם דָּוִד, וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת מצודות: דוד ו 600 איש שהיו אתו עברו לאכיש בן מעוך מלך גת.
מצודות: למרות שבפעם הראשונה דוד ברח מפני אכיש, עכשיו, לאחר שידעו ששאול רודף אחרי דוד, אכיש חשב לעצמו שדוד מאס בישראל.
ב. העובדה שדוד בא עם 600 איש חיזקה את ההשערה שדוד ערק ממחנה ישראל.
מלבי"ם: הפעם דוד בא עם משפחתו ולכן לא היה חשש שהוא מרגל.
ג וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ מצודות: דוד ו 600 איש שהיו אתו, עם משפחותיהם, ישבו בעיר גת.
בינתיים נשא דָּוִד 2 נשים, מלבד מיכל, שנשארה מאחור, את: וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית.
מצודות: כן ישבו עם דוד שתי נשותיו: אחינעם שהייתה מיזרעאל ואביגיל שהייתה בעבר אשת נבל והייתה גרה בכרמל.
ד וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת נאמר לשאול שדוד ברח לגת, וְלֹא יָסַף עוֹד לְבַקְשׁוֹ כלומר, אילו דוד לא היה בורח, היה שאול, כן רודף אחריו!
מצודות: מאז, שאול לא המשיך לרדוף אחרי דוד.
ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ מצודות: אם אני מוצא חן בעיניך עכשיו ,יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה מצודות: אני מבקש שייתנו לי מקום לשבת באחת הערים שאין להם חומה מסביב כדי שאכיש לא יחשוד בו שהוא מתכוון למרוד בו. וְאֵשְׁבָה שָּׁם תרגום: אני אשב בעיר שייתנו לי.
רד"ק: כתוב בספר יהושע שהעיר הייתה שייכת לשבט יהודה, אך הכוונה שבסופו של דבר העיר תהיה שייכת ליהודה, אך רק לאחר שאכיש נתן אותה לדוד.
מצודות: למרות שבעבר עיר זו הייתה שייכת לב"י, הפלשתים כבשו אותה מב"י.
מלבי"ם: דוד לא רצה לשבת בעיר הבירה כי חשש שפלשתים יציקו לו.
וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ מצודות: למה שאני, עבדך, אשב איתך בעיר הבירה שלך? הרי אם אשב בעיר הבירה שלך, יהיה לך קשה לספק אוכל לכל האנשים שעימי. רד"ק: דוד רצה שאכיש יושיב אותו במקום מרוחק מעיר הבירה וכך הוא יוכל לתקוף את העמים השונים כפי שכתוב בפסק ח'.
ו וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג מצודות: באותו יום שדוד ביקש שיתנו לו עיר, אכיש נתן לו את העיר צקלג, לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מצודות: מאז שאכיש נתן לדוד את צקלג, העיר הייתה שייכת למלכי יהודה. העיר הייתה שייכת רק למלך יהודה ולא לכל השבט.
ז וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים רש"י: דוד ישב בערי הפלשתים במשך ארבעה חודשים ויומיים.
רש"י חלק על המצודות, שהכוונה לשנה וארבעה חודשים, כי לפי החשבון לא ניתן לומר שדוד ישב אצל הפלשתים שנה וארבעה חודשים, כי שאול מלך לאחר מיתת שמואל ארבעה חודשים ודוד הלך לשדה פלשתים לאחר מיתת שמואל. ייתכן לתרץ את פירוש המצודות שהנביא מנה את פרק הזמן שבו היה דוד בשדה הפלשתים מהפעם הראשונה שהלך לאכיש.
מלבי"ם: דוד ישב בגת מספר ימים ולאחר מכן הוא ישב בצקלג ארבעה חודשים.
ח וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ מצודות: דוד ואנשיו התפזרו על פני שדה הקרב ונלחמו נגד שלש העמים הבאים 1 אֶל הַגְּשׁוּרִי נגד ממלכת גשור 2 וְהַגִּזְרִי ונגד ממלכת גזר 3 וְהָעֲמָלֵקִי ונגד ממלכת עמלק,כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם מצודות: שלשת העמים האלה ישבו בארץ ולא נלחמו, ומכיוון שכך, הם לא פחדו שהם יותקפו על ידי מישהו אחר, ודוד ניצל את שאננותם כדי לתקוף אותם,
בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם תרגום: דוד התקיף את העמים האלה שישבו מהדרך המובילה למקום שנקרא "שור", ועד ארץ מצרים
ט וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ תרגום: דוד היה מכה בתושבי הארץ שאותה הוא תקף, וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה תרגום: דוד לא היה משאיר אף איש או אישה בחיים, דוד היה הורג את כולם, וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים תרגום: ואילו את הצאן, את הבקר, את החמורים, את הגמלים ואת הבגדים דוד היה לוקח שלל וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ תרגום: מנהגו של דוד היה לחזור מהמערכה ולהתייצב בפני אכיש מלך גת.
מלבי"ם: דוד תקף את העמים האלה כי הם היו מסוכסכים עם פלשתים והיו משבעת העמים ולכן דוד קיים בהם "לא תחיה כל נשמה".
אך דוד אמר לאכיש שהוא תקף את ישראל כדי שאכיש יחשוב שהוא מאס בהם.
י וַיֹּאמֶר אָכִישׁ: אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם מצודות: לא התקפתם היום, לא יצאתם למלחמה? רש"י: הכוונה לשאלה על מקום: איפה פשטתם?
וַיֹּאמֶר דָּוִד מצודות: דוד ענה לאכיש תשובות שונות, בכל פעם הוא היה עונה שהוא תקף מקום אחר
עַל נֶגֶב יְהוּדָה מצודות: פעם דוד ענה לאכיש ואמר לו: התקפנו את דרום נחלת שבט יהודה, וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי מצודות: פעם אחרת דוד ענה לאכיש ואמר לו: התקפנו את דרום נחלת משפחת ירחמיאל וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי מצודות: פעם אחרת ענה דוד לאכיש שהוא התקיף את דרום נחלת משפחת הקיני, משפחה שהייתה מצאצאי יתרו והתחברה לעם ישראל
יא וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת מצודות: במקומות שדוד תקף אותם, הוא לא השאיר בחיים איש או אישה כדי להביא אותו לגת לֵאמֹר: מצודות: דוד לא השאיר אדם בחיים כי אמר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים
מצודות: כך עשה דוד, וכך נהג דוד לעשות לאורך כל הזמן שבו ישב בשדה פלשתים. דוד חשש שמא יאמרו עליו שהוא לא תקף את ב"י כמו שאמר לאכיש, אלא שהוא תקף עמים אחרים (כפי שהוא באמת עשה).
יב וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל מצודות: דוד מאס בישראל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם תרגום: דוד יהיה לי לעבד לתמיד.
מלבי"ם: לאחר שדוד נלחם גם נגד שבטו וגם נגד עמו, סימן שהוא יהיה עבדי. אדם יכול להילחם נגד עמו, ולא נגד שבטו, והוא יכול להילחם נגד שבטו כדי למצוא חן בעיני העם, אך הוא אינו יכול להילחם גם נגד עמו, וגם נגד שבטו.
לסיכום: דוד קיבל מאכיש את צקלג לו ול- 600 אנשיו, הוא יצא לפשיטות על העמלקים, וחיסל את כולם, כדי שיוכל לספר לאכיש שהוא פשט על בני יהודה:"עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי" (פסוק י) ורכש את אמון המלך. וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹור הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם" (כז, יב). לָכֵן הָייְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (פסוק ו).
| שאול ע"פ חגי משגב. | דוד |
| המלך הראשון, לא האמין בעצמו, היה חלש, מדוכא, חש נרדף ונבגד. | דוד שירת בחצר המלך כנגן ושר צבא. קשר קשרים עם מלכי מואב ופלישתים. |
| פוליטית: שבט בנימין קטן וחלש, שהתנחל בין הגבעונים, ילידי כנען, שנאסר לגעת בהם | שבט יהודה חזק, גדול, לא הצטרף למלחמות אחיו, והצליח לשגשג. |
| שאול לא היה איש צבא, ומלבד במלחמת יבש גלעד לא ניצח במידה משמעותית. היה אנונימי ועסוק ברדיפת דוד. | דוד נשא לאישה ראשונה את מיכל בת שאול ונקשר לבית המלוכה, גם את נשיו האחרות הקפיד לקחת ממשפחות חזקות. |
| שאול ניהל את ענייני הממלכה מביתה בגבעה. | דוד קבע את ביתו הראשון בחברון, ואחר הפך את ירושלים לבירת עם ישראל. |
| שאול ניסה לנהל את הממלכה, גם תחומים שלא שלט בהם, וניהולו לא היה תמיד טוב. | דוד ידע לפזר סמכויות ובחר אנשים לנהל את הכספים, את המנהל ואת הצבא. וכן כונן צבא מאומן ומגובש. |
