שופטים פרק א א יהושע הנהיג את עם ישראל, בלי אופוזיציה, וכמעט בלי ויכוחים, או ערעורים. ספר שופטים מתאר תקופה כמעט ללא קואליציה.
בתקופת השופטים התנהלה מלחמת אחים נוראה שבמהלכה שבט בנימין כמעט נכחד.
המשפט המאפיין את ספר שופטים: בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה'.
האם בימי יהושע שאלו ישראל באורים ותומים? הרלב"ג סבר שכן והמלבי"ם סבר שלו, כי יהושע עשה הכל ע"י נבואה ישירה מה', ולכן רק לאחר מות יהושע היה צריך לשאול באורים ותומים.
לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה.
מהר"י קרא: לכל השבטים נשאר חלק מנחלתם שעדיין לא הצליחו לכבוש, והשאלה הייתה מי יהיה הראשון שיעלה ויילחם.
רש"י: מי יהיה השבט הראשון שייצא לכבוש את חלקי נחלתו שלא נכבשו מידי הכנעני?
לְהִלָּחֶם בּוֹ׃ אם בקרב הראשון ב"י היו מפסידים, הם היו מפחדים מהמשך כיבוש הארץ.
ב וַיֹּאמֶר ה': יְהוּדָה יַעֲלֶה הראשון.
מלבי"ם: שבט יהודה נבחר להילחם ראשון, כי היה במעלה גבוהה משאר השבטים ומפני שהיה הראשון לקבל את נחלתו.
הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ׃ אם שבט יהודה יצליח לכבוש את נחלתו, שאר השבטים לא יפחדו להילחם על נחלתם.
ג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו מלבי"ם: שבט יהודה ביקש משבט שמעון שיעלה אתו, ואח"כ כאשר שבט יהודה עזר לשבט שמעון כתוב שהם הלכו איתם.
עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי
מלבי"ם: החלק שהיה צריך לכבוש מנחלת שבט יהודה היה בהר, וממילא שייך כאן לשון עליה, ולעומת זאת אצל שבט שמעון נחלתם הייתה בעמק, ולכן כתוב רק שילכו יחד.
ירושלים הייתה ההר הגבוה ולכן כאשר שבט יהודה הלך להילחם נגד שאר הערים, כתוב שהם ירדו להילחם שם.
וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי תעזור לי לכבוש את נחלתי.
רש"י: לפי מדרש חז"ל הכוונה לא לשבט יהודה, אלא לעתניאל בן קנז שבקש מאחיו הביולוגי שמעון לעזור לו לכבוש את נחלתו.
וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן׃ אח"כ אעלה איתך ואעזור לך לכבוש את נחלתך. נחלת שבט שמעון הייתה מובלעת בתוך נחלת שבט יהודה.
ד וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם שבטי יהודה ושמעון הצליחו לנצח את הכנעני והפריזי וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ׃
ה וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי׃
ו וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו׃ כך רצו להטיל פחד על שאר העמים שלא יעזו להילחם נגדם.
מלבי"ם: למרות שקיצוץ בהונות הידיים והרגליים אינו חלק מחוקי ישראל, ואף מנוגד לדעת התורה שלא לצער יותר מידי, ה' נתן בדעת ב"י לעשות זאת לאדני בזק כדי שעונשו יהיה מידה כנגד מידה.
ז וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כך ביזיתי אותם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹוקִים
מידה כנגד מידה: וכך אלוקים ביזה אותי על ידי שקיצצו את בהונות ידיי ורגליי וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם בני יהודה לקחו את אדני בזק לעירם כי שם גרו.
וַיָּמָת שָׁם׃
וַיִּלָּחֲמוּ, בְנֵי יְהוּדָה חיילי שבט יהודה כבר נלחמו בִּירוּשָׁלִַם.
המצודות: סבר שבנ"י כבשו את ירושלים לאחר מות יהושע, ומיקומו כאן, ובני יהודה לקחו את אדני בזק איתם כשנלחמו.
רד"ק ורלב"ג: סברו שכיבוש ירושלים היה בזמן יהושע, ורק המחוז שהיה שייך לשבט בנימין לא נכבש.
וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ כבשוה, וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב. וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.
מלבי"ם: ע"י האש, שילחו את העיר להעדר מהמציאות.
ט וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב בדרום א"י וְהַשְּׁפֵלָה בעמקים.
י וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן המלחמה החלה בימי יהושע, רלב"ג: סבר שכלב כבש את חברון לאחר מות יהושע, וסיפור הכיבוש מופיע גם בספר יהושע היא כדי לומר שהבטחת ה' לכלב התקיימה.
מלבי"ם: כלב כבש את חברון. ולמה כתוב פה שיהושע כבש את חברון?
א. יהושע כבש את עיקר העיר וכלב כבש את החלק שמסביב לעיר.
ב. כיבוש העיר נקרא על שמו של יהושע כי הוא הנהיג את העם בעת הכיבוש. וחברון נכבשה בחיי יהושע.
וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי׃ שהיו ענקים.
יא וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר׃
יב וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה.
מלבי"ם: סיפור זה ארע ונכתב בספר יהושע, וחזר פה כי חז"ל אמרו ש 300 הלכות נשכחו בימי אבלו של משה רבינו, ועָתְנִיאֵל החזירם בפלפולו.
יג וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה.
יד וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה. מי ישאל? 4 דעות: 1. עכסה פיתתה את עתניאל שייתן לה רשות לבקש מאביה, מכלב, שדה.
מהר"י קרא: 2. עכסה פיתתה את עתניאל שהוא יבקש את השדה, ובשעת החתונה הטתה עכסה ולחשה את בקשתה באזניו של עתניאל.
כלב ראה זאת וכעס משום שהיה רע בעיניו שביתו לוחשת באזנו של עתניאל עוד לפני החופה.
רד"ק: 3. עכסה רצתה שעתניאל יבקש את השדה, אך עתניאל סירב ולכן היא עצמה ביקשה.
רלב"ג:4. הכוונה היא שעכסה אמרה לעתניאל לבקש שדה מאת אביה, וכאשר קיבלו את השדה, היא ביקשה גם מעיין.
וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר בכוונה.
מצודות: עכסה הפילה עצמה לכבודו של כלב.תרגום: עכסה הטתה את עצמה ליפול לכיוון רגליו של כלב.
וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ?
טו וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה מתנה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי נתת לי חלקת שדה מנוגבת ממים, יבשה שאין בה מים.
רש"י: עכסה אמרה שביתו של עתניאל מנוגב מכל טוב, ואין בו אלא תורה, וביקשה שדה בית הבעל, שדה שהשקייתו מבוססת על מי גשמים.
וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם תן לי שדה שיש בו מים וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית׃ שדה שהיו בה 2 מעיינות: מעיין שנבע מעל ההר וגם מעיין שנבע מתחת להר.
רד"ק: מנה את השינויים בין הסיפור כפי שמסופר כאן למסופר בספר יהושע פרק טו', וכתב שגם בלשון שבין עילית לתחתית יש שינויי לשון.
פה הכוונה לחלקת השדה שיש לה חלק שנמצא למעלה וחלק שנמצא למטה, בספר יהושע הכוונה למערות שהיו למעלה ולמטה.
טז וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים מיריחו, שם ישבו עם הכנענים.
מצודות: א. עִיר הַתְּמָרִים = יריחו ב. עִיר הַתְּמָרִים = הייתה ממוקמת ליד חברון, ולאחר ששבט יהודה כבש את העיר, הם קראו לצאצאי יתרו לצאת משם כדי שהם לא יושמדו יחד עם הכנעני (כמם ששאול קרא לצאצאי יתרו לצאת מתוך עמלק).
מלבי"ם: עִיר הַתְּמָרִים, ג. מקום ליד יריחו, אלא שלא רצו לבנותה או לקרוא לעיר בשם יריחו בשל קללת יהושע, ולכן העיר נבנתה בסמוך למקום המקורי של העיר יריחו ונקראה עיר התמרים.
רש"י: בשם המדרש, בנ"י נתנו לבני הקיני את דושנה של יריחו עד לזמן שיבנה בית המקדש, ומי שייבנה בית המקדש בחלקו – יזכה בעיר התמרים, כדי שלכל עם ישראל יהיה חלק בבניין בית המקדש.
צאצאי יתרו היו בעיר התמרים במשך 440 שנה, ואלה שלמדו, התלמידים, עזבו את עיר התמרים כדי ללמוד אצל עתניאל בן קנז במדבר יהודה. צאצאי יתרו המשיכו להישאר בעיר התמרים עד שנבנה בית המקדש ורק תלמידים הלכו למדבר יהודה כי רצו ללמוד אצל עתניאל.
מצודות: תלמידים מבני הקיני ישבו יחד עם שאר התלמידים של עתניאל בן קנז.
רש"י: בשם חז"ל, עתניאל ביקש מה' שיזמן לו תלמידים הגונים.
מלבי"ם: בני הקיני היו מעין בדואים שהיו עוברים ממקום למקום עד שהגיעו לעיר התמרים ושם הייתה מלחמה מול הכנעני.
כאשר יהודה רצה להילחם ביריחו, הם קראו לצאצאי יתרו לעזוב את יריחו. ואלו נענו לקריאת שבט יהודה אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד.
רד"ק: מנהיג צאצאי יתרו הלך עם שבט יהודה. כמו"כ כתב שצאצאי יתרו ישבו עם הכנעני כי יתרו לא הצטרף לעם ישראל.
יתרו היטיב לעם ישראל, ונשמר לצאצאיו יחס של כבוד לאורך כל הדורות. ולפי מדרש חז"ל ב"י נתנו את דושנה של יריחו לצאצאי יתרו, ויתרו חזר לארצו על מנת לגייר את משפחתו.
עברו לחלק במדבר יהודה שנמצא דרומית לעיר ערד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם׃ חיילי יהודה עזרו לשבט שמעון לכבוש את נחלתו .
יז וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו חיילי יהודה עזרו לשבט שמעון לכבוש את נחלתו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ השמידו לגמרי את כל העיר צפת וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה, בשל השמדת העיר.
יח וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ ואת השטח שהיה מחוץ לעיר.
יט וַיְהִי ה' אֶתּ יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר יהודה הצליח לגרש בדרך נס את יושבי ההר הכנעניים כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, אך לא הצליח לגרש את תושבי העמק הכנעניים, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם.
שבט יהודה כבש את ההר ואת יושבי העמק לא הצליחו לכבוש, כך ידעו שהסיבה שלא הצליחו לכבוש אותם, כי ה' רצה לנסות את ב"י.
רלב"ג: יהודה לא הוריש את יושבי העמק כי יושבי העמק נכללו בנחלת שמעון והבטחת ה' ששבט יהודה יצליח לכבוש את חלקו כללה רק את תחום נחלת שבט יהודה ולא את נחלת שבט שמעון.
מהר"י קרא: ה' לא סייע לשבט יהודה לכבוש את העמק כי שבט יהודה ניסה לכבוש את העמק לאחר שהתחילו לחטא.
מלבי"ם: שבט יהודה התרפה מכיבוש נחלתו ולכן הם לא ניסו לכבוש את יושבי העמק, למרות שהיה אמור להיות להם קל יותר לעשות זאת לאחר ששלטו בהר. וגם את ההר הם לא באמת רצו לכבוש, אלא שהיו מחויבים לעזור לכלב בכיבוש העיר חברון.
כ וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק׃ כלב גירש מחברון את שלשת הבנים של ארבעת הענקים.
רש"י: העיר חברון נכבשה לאחר מות יהושע.
כא וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִין,
רש"י: מחוז בירושלים שנקרא יבוס ושבט בנימין לא הצליח לכבוש, כי נכדו של אבימלך מלך פלשתים חי אז, וב"י צייתו לשבועה שאברהם אבינו נשבע לאבימלך שלא להילחם נגד צאצאיו עד 4 דורות.
מהר"י קרא: שבט יהודה כבש את ירושלים אך את מצודת ציון שנקראה גם המצודה, כבש דוד רק לאחר שנים.
מלבי"ם: בחיי יהושע ניסה שבט יהודה לכבוש את ירושלים, ללא הצלחה, אך לאחר מות יהושע, הצליח השבט לכבוש את כל ירושלים חוץ מהמצודה ומחלקו של שבט בנימין בעיר ירושלים.
גם שבט בנימין לא הצליח לכבוש את חלקו בירושלים, אך שבט יהודה כן הצליח לכבוש את חלקו לאחר מות יהושע.
וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃עד ששמואל כתב את ספר שופטים, שנכתב זמן רב לאחר כיבוש העיר ירושלים.
כב וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וה' עִמָּם׃
כג וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז׃ שבט יוסף שלח מרגלים כדי לתור את העיר בית אל.
כד וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים.
רד"ק: המרגלים נקראו שֹּׁמְרִים כי שמרו לבדוק אם יצא מהעיר אדם. מדרש חז"ל: היו נכנסים לעיר דרך מערה שפתחה היה מכוסה על ידי עץ אגוזים שנקרא לוז.
מלבי"ם: שֹּׁמְרִים, הכוונה לשומרי המחנה ששמרו מסביב למחנה שבט יוסף. השבט הלך לתור מקום נוח מסביב לבית אל, ולא נשלחו כלל מרגלים ספציפיים.
אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר המרגלים התקשו למצוא את פתח בית אל כי הייתה מוקפת בגינות ופרדסים, והמתינו לאדם שיצא מהעיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר הנסתרת וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד׃
כה וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ׃
מלבי"ם: השומרים הכו את בית אל, ושבט יוסף היה צריך לראות שה' עשה לו נס ועליהם להמשיך לכבוש את הארץ, אך הם התעצלו.
בספר יהושע שבט אפרים ומנשה לא הצליחו לכבוש חלקים מסוימים מנחלתם, ועתה לא רצו עוד להילחם ולכבוש חלקים אלו.
כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים האיש שהראה להם את הכניסה לעיר ומשפחתו, נשלח, והוא נדד לארץ החתים.
וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז
מהר"י קרא: חכמים, העיר נקראה לוּז כי כמו שללוז אין פה, כך לא היו יכולים למצוא את פה העיר, את הכניסה לעיר.
הוּא שְׁמָהּ בד"כ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ הכוונה עד ליום כתיבת הספר. אולם רש"י פירש שהכוונה היא לעולם, ופירוש הביטוי פה שסנחריב לא בלבל את העיר לוז ונבוכדנצר לא החריב אותה.
כז וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ הערים הקטנות שסביבה, וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ.
רש"י: גנותו של שבט מנשה ושל השבטים הנוספים שהוזכרו בפסוקים הבאים שלא קיימו את צו ה' לכבוש את הארץ.
וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ התבסס בחבלי הארץ ששבט מנשה לא כבש.
כח וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס.
מלבי"ם: למרות שב"י התחזקו, הם התעצלו לכבוש לגמרי את הכנעני והסתפקו בהעלאת מיסים. וזה היה חלק מחטאם של ב"י.
וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ׃ לא כבש אותו.
כט וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר׃ ל זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס׃ לא אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב׃
לב וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ שבט אשר לא ניסה לכבוש את נחלתו ולגרש משם את הכנענים, והכנענים התחזקו ושלטו.
מהר"י קרא: שבט אשר מנה פחות תושבים מהכנענים שישבו בארצם. לא רק שהכנענים שלטו, אלא שהם היוו את הרוב בגבול נחלת שבט אשר.
כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ׃ בניגוד לשבטים ששלטו והכנענים ישבו בקרבם, בשבט אשר המצב היה הפוך: הכנענים שלטו, ושבט אשר הצליח רק לגור ביניהם.
לג נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ, תושבי בית שמש ובית ענת שלמו מס לכנענים, ולא לשבט נפתלי, כי הכנעני ששלט בערים אלו.
מצודות: אנשים לא כנעניים שישבו בבית שמש ובבית ענת שלמו מיסים לנפתלי, אך הכנעניים לא שלמו מיסים לשבט נפתלי כי היו חזקים מהם.
וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס׃ הכנענים חיו בערים אלו וכשבני ישראל התחזקו, הם הכריחו את הכנענים לשלם להם מס.
לד וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק׃ שבט דן נאלץ להישאר על ההר, כי האמורי לא הניח לו לרדת לעמק.
מלבי"ם: שבט דן לא למד לקח מהשבטים האחרים ולא השמיד וגירש לגמרי את הכנענים אלא הסתפק בקבלת מס מהם. זו הסיבה שה' שלח מלאך להוכיח את ב"י – על שלא כבשו את הארץ.
לה וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת האמורי הצליח לעלות גם אל ההר, והתיישב בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף שנחלתו הייתה סמוכה לנחלת שבט דן, עזר לשבט דן ונלחם נגד האמורי וניצח אותם וַיִּהְיוּ לָמַס, ואז האמורי שלמו מס לשבט דן
לו וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מלחמת האמרי נגד שבט יוסף התחיל ממעלה עקרבים. וממקום זה שבט יוסף לא הצליח לגרשו. מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה. מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה גבול האמורי היה התחיל מהמקום שנקרא "סלע".
שופטים פרק ב א וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים, נביא שקיבל את נבואתו בַגִּלְגָּל עלה למקום שבו נאספו ב"י, ונקרא בֹּכִים.
רד"ק: האם ההתכנסות הייתה ביוזמת הנביא או שבנ"י היו כבר מכונסים שם לצורך עניין אחר, והנביא הגיע לשם כדי לומר את נבואתו?
וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם׃
ב וְאַתֶּם צוויתם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת.
מלבי"ם: לא ייתכן שב"י יכרתו ברית עם שונאי ה'. 2 הבריתות: הברית עם יושבי הארץ והברית עם ה', סותרים זה את זה.
מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם?
ג וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים,
מצודות: מלשון צדיה, לארוב.
רש"י: יצודו את צידכם, בכך שיפשטו עליכם עם הגדודים שלהם. וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ׃
מלבי"ם: מתאר שלשה שלבי חטא: א. חטאו נגד מצוות התורה. ב. עבודה זרה בשיתוף. עבודה זרה בלבד.
ד וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ׃
ה וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַה'׃
ו וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ׃
ז וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ.
רש"י: הזקנים האריכו רק יָמִים ולא שנים כי התעצלו בהספד של יהושע. אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.
ח וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃
ט וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ׃
י וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו.
רלב"ג: אין הכוונה שכל הדור מת, רק המבוגרים מתו, ולמרות שעדיין היו בב"י אנשים שיצאו ממצרים, הם לא היו בוגרים מספיק כדי להכיר בניסים שנעשו להם ולכן הם חטאו.
וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' רש"י כתב בשם חז"ל שהכוונה לאלימלך, מחלון וכליון שיצאו מהארץ לגוש בשדה מואב ומתו שם. וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל׃
יא וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים׃
רד"ק: הסיבה שהפסלים נקראו בעלים כי היו כאדון לעובדיהם.
יב וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹוקֵי אֲבוֹתָם.
מלבי"ם: כאשר כתוב ה' אֱלֹוקֵי ישראל או דומה, הכוונה היא למלכות ה' המולך על ב"י. בני ישראל עזבו את ה' למרות שהיו תחת השגחתו.
הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה'.
יג וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת׃
יד וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם׃
מלבי"ם: כנגד 3 השלבים שבחטאם, כך יש 3 שלבים בעונש: א. וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים – בזזו את הממון של ב"י. ב. האויבים הצליחו להתגבר על עם ישראל כי ה' הסיר את השגחתו מב"י ואויביהם הפכו לחזקים מהם.
ג. ה' עצמו הכה את ידו בב"י ע"י האויבים.
טו בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד ה' הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'
מצודות: כאשר ה' מסר את ב"י ביד העמים שישבו מסביבם, הלחץ והדוחק היה גדול יותר מאשר מעמים שבאו מרחוק.
וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד׃
טז וַיָּקֶם ה' שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם׃
יז וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֺת ה' לֹא עָשׂוּ כֵן׃
יח וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם׃
יט וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה׃
כ וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי׃
כא גַּם אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת׃
כב לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא׃
כג וַיַּנַּח ה' אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר וְלֹא נְתָנָם בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ.
