מות עלי ובניו: בערוב ימיו עלי הבין שבניו אינם מתנהגים כיאות, והם מתנכלים לנשים וגונבים מהקורבנות, ואילו שמואל מתנהג כילד שעליו חלם עלי, ולכן נהג בשמואל, כבן. אחרי מות עלי ובניו, הפך שמואל, חניכו של עלי, לנביא ולמנהיג הרוחני, והמדיני של ישראל.
שמואל א פרק ט, א. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל; וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל. ב וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים, בִּבְאֵר שָׁבַע.
את 2 בניו: יואל ואביה מינה שמואל לשופטים. אך: שמואל א ח 3 וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַייִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט.
כל מה שראה שמואל שקרה עם בני עלי, המנהיג שהוא ירש, קרה לו עכשיו עם בניו.
וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; הנכבדים שייצגו את העם, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִים.
למה העם ביקש משמואל להמליך עליהם מלך?
1. זקנת שמואל,
2. השחיתות שאפיינה את התנהגות בניו השופטים.
3. הפלישתים ששלטו אז בארץ, הכבידו על העם, במיסים, החרמות והתעללויות.
4. ליכוד השבטים: דבורה ניסתה ללכד את כל שבטי ישראל, ללא הצלחה מרובה, אבל היכולת של חלק מהשבטים לנצח את הכנענים, הבהיר לשבטים את יתרונות האיחוד.
בימי שמואל נתחזקה עוד בקרב בני ישראל הכרת הצורך בהתלכדות מושלמת ומתמידה כדי לאמן צבא יעיל שילחם באויבים הרבים שהציקו לעם.
5. פחדו גם מנחש העמוני, והאמינו שמלך יוכל לאחדם ולהצילם מאויביהם.
אכן לאחר המלכת שאול (בפעם השלישית) הם ניצחו רבים מאויביהם.
כאשר העם ביקש משמואל שימליך עליהם מלך, שמואל כעס: מחד ראה בבקשה הבעת אי אמון בו, ומאידך קיווה שבניו (ההוללים) יחזרו בתשובה וינהיגו את העם אחריו: שמואל א' ח', 6
מדוע התנגד שמואל, למרות שכתוב בתורה: שום תשים עליך מלך? כי ראה בבקשה זו ניסיון לא לציית לדבר ה', ולנהוג "ככל הגויים".
שמואל ניסה לשכנעם שבחירת מלך תרע להם, ו וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, אולי קיווה להוריש את תפקידו לבניו, והוא הזהיר את ישראל: אֶת בְּנֵיכֶם יִיקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ…וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם, יִיקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת.. וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים יִיקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו ..וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִיקָּח.. צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; (ייקח אחד מעשר) וְאַתֶּם, תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים.
ולמה לא יבחר העם בעצמו במלכו? כמו שעושים האומות?
א. מניעת מחלוקות בקרב העם, על זהות המלך הנבחר.
ב. הכרה ביכולת השיפוטית המוגבלת של בני האדם, בראיית העתיד.
ג. החשש שכל מלך שייבחר בידי העם, יהיה בהכרח נשמע להם מאוד.. ואילו מלך שנבחר בידי ה', לא יישא פני איש כי המשפט לאלוקים הוא ואין עליו עול בחירתם, (אברבנאל).
בני ישראל לא נרתעו מאיומי שמואל והמשיכו לדרוש מלך, ואת המלך היה חייב למנות, דווקא האיש שהכי התנגד לבחירת מלך, זה שקיווה להמשיך ולהיות נביא ושליט על העם, ושאחרי מותו, ימשיכו בניו את דרכו. ברבות הימים גבר לחץ העם על שמואל, ודווקא שמואל שהתנגד למלוכה, נאלץ להכתיר לא רק מלך אחד, אלא שנים: 1. שאול 2. דוד.
ז וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. שמואל שמע לקול ה', וויתר והשלים עם רעיון בחירת המלך.
אביו של שאול ויחוסו שמואל א פרק ט. וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין וּשְׁמוֹ קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל בֶּן צְרוֹר בֶּן בְּכוֹרַת בֶּן אֲפִיחַ בֶּן אִישׁ יְמִינִי גִּיבּוֹר חָיִל׃ שמואל א פרק ט, א. ככל שמוזכרים יותר אבות בשושלת, הייחוס רם יותר, לפני שפוגשים את שאול הכתוב מספר לנו: כי
1. שאול בא ממשפחה מכובדת, אמידה, ומיוחסת משבט בנימין.
2. "גִּיבּוֹר חָיִל" = חשוב ואמיד. גם לפני ששמואל נולד הכתוב סיפר לנו על אביו, ועל יחוסו.
3. (ב) בחור בעל פוטנציאל: "וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל בָּחוּר = נבחר ומובחר, (בחור).
4. שאול הנבחר למלוך: בעל חזות יוצאת מגדר הרגיל, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם ב). תיאור מקראי של יופי.
5. וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ, צעיר וטוב. האם שאול היה אדם הראוי להיבחר למלך, או שבדורו, לא היה מתאים ממנו? כנח…בדורותיו?
טוב לב וגובה הן תכונות נפלאות, אך לא בטוח שהן מספיקות לאדם כדי שידע להנהיג עם בעת שלום ובעת מלחמה.
(ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹונוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל. אתונות מסמלות בדרך כלל צניעות וענווה, ואילו סוס מסמל יותר קרבות ומלחמה.
וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹונֹות׃ העובדה שהיו לקיש אֲתֹונֹות׃ וגם נְּעָרִים (משרתים) מעידה על עושרו.
קיש שלח את שאול, (כנראה בן שסמך עליו) וזה יצא עם נערו לחפש את אתונות אביו. שאול, בחור אלמוני משבט בנימין הלך לחפש אתונות ומוצא מלוכה.
חיפוש שיטתי ד) וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ
חיפוש יסודי: וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ׃
גם לאחר שסרקו שטחים נרחבים באפרים ובבנימין לא נמצאו האובדות.
ביום הרביעי: (ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ: לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹונוֹת וְדָאַג לָנוּ׃
ניסה לשכנע את נערו כי כדאי להם לחזור הבייתה. אך לא כפה דעתו.
חיובי: 1. ענוה, שאול לא זכה למלכות, אלא מפני הענוה שנאמר פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. שקל עבדו בו = התייחס אל העבד כאל עצמו, תוספתא, ברכות ד', ט"ז.
2. חשש שאביו ידאג לו. נדיר למצוא בתנ"ך כיבוד אב כזה, ויש לזקוף לזכותו של שאול, שהיה אכפת לו עד כדי כך מאביו.
שלילי: לא דבק במשימה: שאול היה מוכן לוותר על השליחות שהטיל עליו אביו, רצה להפסיק את החיפוש אחרי האתונות, ולחזור לביתם ללא האתונות.
נערו הוא היוזם: הנער הוא דמות משנית שנועדה להבליט את דמותו של שאול. דווקא הנער שליווה אותו לא רצה לוותר על משימת מציאת האתונות של אדונו.
מה אכפת לנער מהאתונות? הן ירושה של סבתא שלו? הוא וודאי היה רעב, צמא, עייף ורוצה לנוח. ודווקא הוא דרבן את שאול לפנות לרואה שיעזור להם: (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹוקִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ׃ (פסוק ו), מכאן –
1. שאול נראה כפסיבי, וחסר יוזמה.
2. לא התעקש לעמוד במשימה שהוטלה עליו.
היסטוריה לשונית: לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹוקִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה.
תירוצים? וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ: וְהִנֵּה נֵלֵךְ, וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ? כששני הצעירים היו בדרך, נגמרו להם האוכל והכסף, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹוקִים מָה אִתָּנוּ? ניסה לשכנע את נערו כי הם נאלצים לחזור הבייתה.
שאול חשב כי אין אפשרות לפנות לרואה, כי אין להם במה לשלם, אולי היה חסר דמיון ויוזמה וחיכה שנערו יפתור את הבעיות.
(ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל "הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹוקִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ" פסוק ח). זו פעם שניה שהנער יוזם ומציע לשלם מכספו לרואה, כדי שזה יגלה להם איפה האתונות, כך שאול יוכל להמשיך במשימה שאביו הטיל עליו.
הנער הבטיח: וְנָתַתִּי! אני אתן, כי בתור "נער" אני יכול לתת אפילו רק רבע שקל.
שאול פסיבי פעמים, נערו יוזם פעמים – אביו שלח אותו לחפש את האתונות, ונערו יזם פניה ל"רואה", וגם הציע את כספו, כדי לשלם לרואה.
התנהגות הנער ממחישה ששאול לא ניחן בנחישות, דבקות במטרה ויצירתיות.
המחסור בתכונות אלו יכשילו את שאול כשיהיה מלך:
1. שאול ייכנע ללחץ העם ויקריב קורבנות בלי לחכות לשמואל (פרק י"ג),
2. לא ישלוט בעם בעניין אכילה על הדם (פרק י"ד).
3. לא יציית לשמואל וייקח שלל מעמלק (פרק ט"ו).
4. חייליו לא יצייתו לו כשיבקש לערוך רדיפה לילית אחרי הפלישתים הנסוגים וכו'.
שאול מובל ולא מוביל: שאול אמנם נבחר למלך הראשון לישראל, וזו זכות גדולה, והיו לו יכולות וזכויות, שבזכותן נבחר, אך במסע זה לא הפגין, יוזמה, נחישות או יכולת לזהות בעיות ולפתור אותן, בעוד נערו הפגין תכונות אלו, וההשוואה מבליטה את חסרונות שאול.
הנער הוא זה שהביא את שאול אל המקום הנכון. אלמלא עקשנות הנער שהציע ללכת אל הרואה, הוביל בדרך, ומצא כסף לתת לרואה, שאול היה חוזר לבית האב בלא להשלים את המשימה, ובלא הצלחה במציאת האתונות האובדות, ואולי גם לא זוכה למלוכה.
(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹוקִים׃
לזכותו של שאול יש לציין 1. את העובדה שידע לקבל עצות.
2. את הדרך ההומנית שנהג בנער המלווה אותו ואת העובדה שהתייחס אליו כאל שווה לו ואולי לכן הנער השתדל כ"כ לסייע לו במשימה שהטיל עליו אביו.
מה אופיו של שאול? האם התנהגותו מעידה על: יכולת הקשבה, שיקול דעת וקבלת החלטות מושכלת. או העובדה שגם בהמשך שאול לא יציית להוראות שמואל, מעידה על פסיביות וחוסר יוזמה? ואולי כל התכונות האלו היו בו?
השנים עצרו ליד הבאר בכניסה לעיר, לשאול לכתובת הרואה. יא-יג). הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹוצְאוֹת לִשְׁאֹוב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה? שאול ונערו שאלו בקצרה את הנערות שליד הבאר: 3 מילים: "הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה?" כמו, איפה בית הנשיא?
יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה׃ (יג) כְּבֹואֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ –
44 מילים. מדוע הבנות דיברו כל כך הרבה?
1. הנערות האריכו בדיבורן, כדי שתוכלנה להתבונן ביופיו של שאול זמן ארוך יותר. הופעתו המרשימה של שאול (הגבוה) גרמה שהן יענו באריכות, כדי שלא יעזוב מהר ויביט לכיוונן: ר' יהודה: "מלמד שהיו מביטות בנויו של שאול ולא היו שבעות ממנו" (מדרש שמואל יג).
נראה שהייתה לשאול כריזמה, ולכן נשים, ואולי גם גברים, הלכו אחריו.
2. נשים הן פטפטניות,
3. עכבו אותו עד לשעה הנכונה שבה היה צריך לפגוש את שמואל ע"פ המדרש.
מדוע אין כל כך קשר בין משפט למשפט? יתכן שהן נכנסו זו לתוך דברי רעותה. כל אחת מהנערות רצתה להגיד מלה, כדי למשוך את תשומת ליבו של שאול, לכיוונה.
שאול לא נגרר למפגש רומנטי: למפגשים של נערות ונערים ליד הבאר היה פוטנציאל רומנטי, אך שאול לא האריך את שהותו ליד הבנות, אולי בגלל בישנותו?
יש מדרש המספר ששאול היה בין הגברים מבנימין שבא לחטוף מהנערות שחוללו בכרמים כדי שתהיה לאשתו, אך בגלל בישנותו, הנערה בחרה בו ולא הוא בחר בה.
(יד) וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה׃
הנערות השהו את שאול בדיבורן, כך שהוא הגיע אל שמואל בדיוק ברגע הנכון כשזה יצא אל הזבח. אם שאול היה מאחר אפילו מעט, שמואל כבר היה יושב לזבח עם הקרואים, ושאול לא היה יכול להתקרב אליו, ולשאול את שאלתו, והרי שאול רצה לחזור כבר לביתו, כדי שאביו לא ידאג לו, והיה וודאי מתייאש, חוזר לביתו, בלי לראות את איש האלוקים.
הטרמה: (טו) וַה' גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹור׃ (טז) כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃ פסוק זה ממחיש, שכל מה שנראה לנו מקרי בספור, לא היה מקרי, אלא התנהל ע"פ תוכנית של הקב"ה.
מטרת בחירתו: וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי׃ (יז)
וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַה' עָנָהו:ּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹור בְּעַמִּי׃ כששאול הגיע לשמואל הוא הגיע בלי ידיעתו לסעודת ההמלכה שלו.
וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה: שאול פגש כאילו במקרה את שמואל, בדיוק כשזה נכנס וזה מבקש לצאת.
(יח) וַיּיִגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה?
שאול לא הכיר את שמואל, אולי לא הכיר אותו, כי לא היה מקומי, (לא היו אז תמונות של רבנים שילדים אוספים).
(יט) וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה!
שאול שאל את שמואל: איה הרואה? ושמואל השיב ביהירות: אני הרואה! אמר לו הקב"ה: אתה הוא רואה? אני מודיעך שאי אתה רואה! אימתי הודיעו? בשעה שאמר לו "מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א, טז),
מהו אומר (שם) "ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו",
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא אמרת "אנכי הרואה"? "אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו". (ספרי דברים, דברים פיסקא יז).
שמואל כיבד את שאול,
1. שמואל הזמין את שאול לאכול בחברתו, ובחברת נכבדי העיר, עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם.
2. בישר לשאול שאביו מצא את האתונות, וְלָאֲתֹונוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל תָּשֶׂם אֶת לִיבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ.
שמואל הלך לחפש מלך, ופגש צעיר המחפש את האתונות שאבדו לאביו. כל מה ששאול הלך לחפש, הוא לא מצא, כל מה שלא חיפש, הוא כן מצא.
שמואל ושאול, כל אחד מהם מצא את מה שחיפש חברו.
3. שמואל הוסיף משפט מסתורי: "וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ", כ שמואל בישר לשאול שמחכה לו משהו גדול וחשוב מהאתונות: תפקיד הנהגת עם ישראל!
פה רמז שמואל ששאול עומד להתמנות לנגיד על ישראל.
שאול הופתע מאוד מקבלת הפנים של שמואל. הוא הבין ששמואל מציע לו הנהגה. שאול שהיה בן שבט בנימין, צעיר בני יעקב שנולד אחרון לאביו השיב: "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה?
מדוע בנימין היה הקטן שבשבטים? כי עד למלוכה השבטים לא היו מאוחדים כלל.
הפעם היחידה שהעם כולו התאחד זה היה כנגד שבט בנימין, שבט בנימין ספג טראומה נוראה כאשר לאחר פרשת פילגש בגבעה, השבט כמעט נכחד, ורק במאמץ קולקטיבי של העם, הצליח לשרוד, אך נשאר שבט קטן וחלש, מה שהחליש את בטחון צאצאי שבט זה.
פילגש בגבעה: אחרי פרשת הפילגש שהתרחשה בגבעה. כל העם נלחם נגד שבט בנימין, ועכשיו המלך שנועד לשלוט עליהם יהיה דווקא מבנימין שבט קטן, שנוא וחלש.
שאול הצנוע והביישן אינו הטיפוס הקלאסי של מנהיג, ומזכיר את משה הצנוע והענו.
תשובת שאול לשמואל: "הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה" (שמות ג כ"א), מזכירה את תשובת משה הענו לה', שביקש להטיל עליו את תפקיד הנהגת ישראל, והשוואה זו מחמיאה לשאול.
הצניעות והביישנות ליוו את שאול גם בהמשך, כאשר נחבא אל הכלים.
עוד תכונות של שאול שלמדנו להכיר עד כה: 1. ענו, 2. יודע להקשיב לעצות של אחרים. עם זאת שאול הרגיש שהוא צעיר, קטן, חסר ניסיון, וחסר בטחון.
וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ׃ יתכן ששאול קרא את מאווי ליבו של שאול, שבסתר ליבו, לא חלם, על גידול אתונות, אלא חלומות גדלות של הנהגה.
וַיּיִקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה, למקום הכי מכובד בעיר, וַייִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים, אנשי העיר הכי נכבדים, וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ׃ כל המי ומי של העיר!
(כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ׃
עד המפגש עם הטבח, הסיפור נראה לשאול כמקרי: 1. לקיש אבדו במקרה אתונות. 2. שאול הגיע במקרה לקרבת ביתו של שמואל, בחיפוש אחר האתונות.
3. במקרה היה בכיסו של נערו רבע שקל.
4. במקרה פגשו נערות בדרכם שעיכבו אותם עד ששמואל יצא אל הזבח.
5. במקרה פגשו את שמואל בדרכו את הבמה.
6. במקרה שאול שאל את שמואל: אי זה בית הרואה?
רק כששאול שמע ששמואל אומר לטבח: תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, כלומר ששמואל שמר מנה מכובדת לשאול עוד לפני שזה הגיע לעיר, הבין שאול, ששמואל התכונן לבואו, וכי הגיע לביתו ע"פ הכוונת ה'. כמו שמכירת יוסף, הביאה אותו בסוף הדרך לארמון פרעה, כך האתונות אבדו כדי שה' יוכל להוביל אותו אל איש האלוקים, ובסופו של דבר אל המלוכה.
מכאן שה' תכנן הכול: את- 1. הדרכת שאול ע"י שמואל 2. משיחתו בסתר למלך,
3. מפגש עם כל העם בעת הגרלת המלך.
(כד) וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, הַשּׁוֹק – מנה שבדרך כלל היה מקבל הכהן, וכששאול קיבל את הַשּׁוֹק, זה סימל את רום מעמדו החדש.
וַיֹּאמֶר: הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל, עדין היה צריך לומר לשאול לאכול, למה? שאול לא אכל כי התבייש. כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ, אתה לא אוכל מנה שתחסר לאחר, כי נִּשְׁאָר, וזה שָׁמוּר לְךָ מאז הָעָם קָרָאתִי מאז שהעם נקרא לזבח. וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא.׃
לאורך כל הפרק, שאול פעל ביוזמת אחרים:
1. אביו שלח אותו לחפש את האתונות.
2. נערו דרבן אותו לפנות אל ה"הרואה" וסיפק את הכסף הדרוש להתייעצות.
3. הנערות כיוונו אותו להגיע אל שמואל בדיוק בזמן הנכון.
4. שמואל הזמין את שאול לסעודה (כה)
הנבחר: וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג׃
הַגָּג: שמואל התחיל לרומם את שאול והעלה אותו אל הגג, וסימל כך את עלית חשיבותו בקבלת תפקיד המלך, ובילה אתו את כל הלילה.
(כו) וַיַּשְׁכִּימוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה לֵאמֹור קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה׃
(כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר
וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹוקִים׃
משיחת שאול, בסודיות: "וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג", שם אף אחד לא יכול לשמוע מה הוא אמר לו. (פס' כה) למחרת, בבוקר, המשיך שמואל לדבר עם שאול בסודיות: "וַיַּשְׁכִּימוּ וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה לֵאמֹור קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ" (פס' כו). ושוב בשלישית: (כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר[12] וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ, וַיַּעֲבֹר.
"וַיַּעֲבֹר" – ורק כשנערו הנאמן של שאול התרחק, המשיך שמואל לדבר עם שאול. וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱ-לֹוקִים…
משיחתו הראשונה של שאול הייתה בסתר: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ
למה הסודיות?
1. פלישתים שלטו אז בארץ ונראה שמשיחת מלך לא הייתה לרצונם,
2. אך חשוב יותר: שמואל רצה שהעם יתוודע לשאול מאוחר יותר, תוך כדי הגרלה שתמחיש ששאול נבחר ע"י הקב"ה ועובדה זו תעזור לשאול להתקבל ע"י העם.
שמואל א פרק י 1 וַיִּיקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן, וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ;
וַיִּשָּׁקֵהוּ: נשיקה של גדולה.
1. שמואל התאהב בנבחר שאול כי ראה בו, בחירה מוצלחת: בן למשפחה אמידה ונכבדה משבט הכי קטן, אך בהיותו כזה, הוא לא מאיים על השבטים החזקים והגדולים.
2. נוצר קשר רגשי בין שמואל ושאול. בעיני שמואל מצא חן בעיקר, ששאול לא חמד את המלוכה, להפך, הוא נראה כבורח מהמלכות.
וכמו שקיבל את עצת נערו, כך נראה שהוא יקבל את המרות של שמואל, ואת דבר ה' שהוא מעביר, ולא ינסה להפוך למלך עצמאי, המבקש לצאת מתחת לחסותו פטרונו.
שמואל ראה בבן חסותו כמי שימשיך את דרכו, כבן הממשיך את מעשי אביו,
3. יתכן ששמואל נישק את שאול, כי האמין ששאול הביישן, תמיד יציית לו ויבצע את כל הוראות הקב"ה בלי לערער עליהן.
4. שאול טוב מראה ומרשים בגובה קומתו אך היה גם ענו, סלחן וצנוע.
וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד" (פרק י 1)
האם שמואל הבטיח לשאול, מלוכה או הנהגה? שאול נראה כחסר כושר מנהיגות, אולי לכן שמואל מינה את שאול בתחילה לנגיד על ישראל (נגיד שאתה מלך).
הָאֹותוֹת: 1. בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם, מֵעִמָּדִי, וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, בְּצֶלְצַח;
שאול צאצא בנימין, בנה השני של רחל, אשתו האהובה של יעקב, פגש באנשים אלו, אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל מה שמסמל זכות למלוכה, כצאצא של רחל אשתו האהובה של יעקב.
וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ, נִמְצְאוּ הָאֲתֹונוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ, וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹונוֹת, וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹור מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי.
וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹור מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי, שאול אמר לנערו: "ודאג לנו", אבל באמת האב דאג רק לבנו, מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי? שאול אמפטי לנערו!
2. ג האות השני: וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, עֹלִים אֶל הָאֱלֹוקִים בֵּית אֵל; אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד, נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן. ד וְשָׁאֲלוּ לְךָ, לְשָׁלוֹם; וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם, וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם,
מדוע יתנו לו לחם? כי יכירו בגדולתו.
שאול היה זקוק ללחם זה, כי הצידה שלו ושל נערו כבר נגמרה.
שאול פגש 3 אנשים שנתנו לו מנחה, כמו שנותנים לכוהן או לבעל תפקיד נכבד, או לאדם חשוב. וכפי שניבא לא שמואל: וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם, וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם. גם מלכיצדק מלך שלם נתן לאברהם לחם ומלך כי הכיר בגדולת אברהם, והם יכירו בגדולת שאול.
3. ה אַחַר כֵּן, תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹוקִים, אֲשֶׁר שָׁם, נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים;
הנציב ייצג את הפלישתים ששלטו אז בארץ.
אות שלישי: וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר, וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה, וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹוף וְחָלִיל וְכִינּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. ו וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה' וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם; וְנֶהְפַּכְתָּ, לְאִישׁ אַחֵר, תקבל רוח גדלות שתאפשר לך להפוך למלך.
שמואל ניבא ששאול ישתנה: "וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה', וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" 6
שאול היה נער חסר ביטחון עצמי והוא היה חייב להיהפך לאיש אחר כדי שיוכל להיות ראוי למלוכה.
ז וְהָיָה, כִּי תָבֹאנָה הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ:
גם משה קיבל אותות: צרעת, מטה-נחש, מים-דם,
גם גדעון קיבל אותות: גיזה רטובה ואדמה יבשה ולהפך.
האותות נועדו לחזק את בטחונו, להכשיר ולהצעיד את שאול לקראת תפקידו.
עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ, כִּי הָאֱלֹוקִים עִמָּךְ. הָאֹותוֹת נועדו לשכנע אותו כי ה' בחר בו למלך. אישור המלכתו – רש"י: "כי תבאנה האותות האלה לך – ותדע כי דברי – אמת. 2 אנשים סיפרו לו כי נמצאו האתונות, ושאול שמע והאמין כי הנבואות שניבא לו שמואל – נכונות. וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹותוֹת הָאֵלֶּה, בַּיּוֹם הַהוּא.
כשם שבאו לך האותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה.
עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ, התחל למלוך, ונהג במנהגי מלך!
ט וְהָיָה, כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מֵעִם שְׁמוּאֵל, שאול לא הגיב בקול על משיחתו ע"י שמואל, אך משהו קרה בתוכו: "וַיַּהֲפָוךְ לוֹ אֱלֹוהִים לֵב אַחֵר" (י 9) וזה לא קרה רק פעם אחת,
כל מה שניבא שמואל, התגשם, ושאול השתנה: וַיַּהֲפָוךְ לוֹ אֱלֹוקִים, לֵב אַחֵר,
אך העם הכיר במלכותו של שאול, רק אחרי הניצחון בקרב הראשון עם עמון.
וְיָרַדְתָּ לְפָנַי, הַגִּלְגָּל, וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ, לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים; שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל, עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ, וְהוֹדַעְתִּי לְךָ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. פרק י 8.
כרגע הוראה זו חסרת משמעות. בהמשך תהיה לה משמעות. זו הוראה חשובה ביותר, כי בגלל הוראה זו שאול ייכשל בעתיד.
כבר ברגע ההמלכה, נזרע רגע איבוד המלוכה: שאול זכר הוראה זו, אך לא ציית לשמואל, למרות שמהנערות למד שאול ששמואל מקפיד שהעם לא יאכל מהזבח לפני שהוא מגיע ומברך, בעתיד שאול ישכח את מה שלמד מהנערות, ואת מה ששמע משמואל, ולא יחכה לשמואל שיגיע לברך על הזבח, אלא יקריב בעצמו,
מה שיעלה לו באיבוד הזכות להוריש את מלכותו לבניו, והוא גם יאבד אח"כ את מלכותו למלך הבא: דוד, ויאבד את הקשר החם שהיה בינו ובין שמואל.
טז וְהוֹדַעְתִּי לְךָ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. שמואל מדגיש לשאול, שהוא ימשיך להיות המדריך והמכוון אותו, גם לאחר שיהיה למלך.
וַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹותוֹת הָאֵלֶּה, בַּיּוֹם הַהוּא י וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה, וְהִנֵּה חֶבֶל נְבִאִים לִקְרָאתוֹ;
בדרכו שאול פגש חֶבֶל נְבִאִים = אלו היו אנשים דתיים שביקשו את ה' ואת הדרך הנכונה לעבוד אותו.
בני נביאים = אנשים המחפשים תוך כדי מסע רוחני, חוויה רוחנית, וחיים רוחניים, ללמוד מידות טובות ממנהיג רוחני, בתקווה שיום אחד יהפכו לנביאים.
כמו בסדנת כתיבה, לא כולם יהפכו לסופרים, אבל כולם משתוקקים להפוך לסופרים.
חבר הנביאים נעזר בכלי נגינה, כדי לנסות ולקבל רוח נבואית, נֵבֶל וְתֹוף וְחָלִיל וְכִינּוֹר, וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים. חסידי ברסלב למשל שרים ורוקדים כדי לפתוח ליבם לעבודת ה'.
גם אלישע ביקש: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' " מל"ב ג', טו.
שאול התחיל להתנבא עם בני הנביאים, וצלחה עליו רוח אלוקים, מה שהכשיר אותו להיות לא רק מלך, אלא גם מנהיגו הרוחני של העם. כששאול התחיל להתנבא יחד עם חבר הנביאים שפגש, הנבואה שרתה עליו, וכאילו לבש בגדי מלכות.
באחרית חייו, היה שונה: "וְרּוַח ה' סָרה מעם שאּול ובעתתּו רּוח רעה מֵאת ה'" שמואל א , יד שוב התנבא שאול, אך אז נאלץ להתפשט, להוריד את בגדי המלכות ולהישאר ערום.
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹוקִים, וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם.
יא וַיְהִי, כָּל יוֹדְעוֹ מֵאִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה עִם נְבִאִים נִבָּא: וַיֹּאמֶר הָעָם אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
מַה זֶּה הָיָה לְבֶן קִישׁ? בן קיש מתנהג בצורה כ"כ שונה ממה שכולם היו רגילים לראות: הזהו שאול הביישן והענו? לפתע שאול, שאלוקים הֲפָךְ לוֹ לֵב אַחֵר; השתנה, נמלא באומץ והוא מתחיל להתנבא, וזה הפליא את מכיריו. הֲגַם שָׁאוּל, בַּנְּבִיאִים?
יב וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם וַיֹּאמֶר, וּמִי אֲבִיהֶם? נבואה אינה עוברת בירושה, גם שאול יכול להתנבא. עַל כֵּן הָיְיתָה לְמָשָׁל, הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים? יג וַיְכַל, מֵהִתְנַבּוֹת, וַיָּבֹא, הַבָּמָה.
אחרי 4 ימים חזרו שאול ונערו לביתם, או יותר נכון לבית דודו.
יד וַיֹּאמֶר דּוֹד שָׁאוּל אֵלָיו וְאֶל נַעֲרוֹ, אָן הֲלַכְתֶּם? וַיֹּאמֶר, לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹונוֹת, וַנִּרְאֶה כִי אַיִן, וַנָּבוֹא אֶל שְׁמוּאֵל. טו וַיֹּאמֶר, דּוֹד שָׁאוּל: (נר אבי אבנר) הַגִּידָה נָּא לִי, מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל?
טז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל דּוֹדוֹ, הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ, כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹונוֹת;
וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ, אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל.
עדין שאול לא השלים עם היותו מלך: אמנם האתונות נמצאו, הוא פגש 3 שליחים בדרך, בסמוך לקבר רחל אימו של בנימין, אבי השבט, ואנשים כיבדו אותו ב 2 לחם – ועם כל הסימנים הברורים האלו, עדין שאול הסתיר את היותו מלך אפילו מפני דודו.
שאול הכיר תודה לשמואל על שבחר בו ומשח אותו למלך, תמיד נסמך על כוחו של שמואל ונשמע לו, כבן המציית לאביו, או כתלמיד בפני רבו.
י על שאול אפשר להגיד שהתקיימה בו הקללה הסינית, הזהר במשאלותיך, שמא הן תתקיימנה.
שאול מצא מלוכה, תפקיד שהיה גדול מכפי מידותיו.
שאול, דמות טרגית. הוא הראשון שידע שהתפקיד ששמואל ביקש להטיל עליו גדול עליו, והוא כלל לא חפץ למלוך, אך כשהתחיל למלוך התאהב בתפקיד וניסה בכל כוחו, לא להניח לאף אחד לקחת ממנו את המלוכה. שאול טשרניחובסקי: מַדּוּעַ מֵאַחַר הַצֹּאן לְקַחְתַּנִי? וּלְנָגִיד עַל עַמְּךָ כַּיּוֹם זֶה שַׂמְתַּנִי? עַם פְּלֶשֶׁת סַבּוּנִי, בִּיעוּתֵי צַלְמָוֶת, הָרוּחַ הָרָעָה תְּדַכְּאֵנִי עַד מָוֶת, "אִישׁ הָאֱלֹוקִים! מָה אֵל יַעֲנֵנִי? כִּי סָר מֵעָלַי, מָה אֶעֱשֶׂה? עֲנֵנִי !
לא הייתה לו אישיות נחושה, וכמו שמשתעלים בשאיפת הסיגריה הראשונה, ונצרבים בשתיית כוס ראשונה של משקה חריף, אך אפשר להתמכר להרגלים אלו למרות שיודעים שהם מזיקים כך גם כוח, הוא דבר שמתמכרים אליו, אחרי שמכירים בכוחו.
שאול התמכר לכוח המלוכה, ובילה שנים ארוכות וקשות כדי להגן על המלוכה בפני כל מי שחשש שהוא עלול לרשת אותו. שאול סרב להיפרד מהכוח.
שמואל קיווה ששאול יתחיל להתנהג כמלך, יגייס חיילים, יאמן אותם, להגנה על ישראל וינהיג את העם, אבל יתאכזב, שאול לא עשה דבר כדי להתחיל למלוך.
כששמואל הבין ששאול לא ייקח את המלוכה לידיו, הוא התחיל ליזום, הכתרה שניה, הפעם בהגרלה, כדי שהעם יראה ששאול הוא בחיר ה', וגם שאול יקבל ביטחון, והממלכה תעבור להתנהל בידיו.
שאול זכר תמיד, כי שמואל הוא זה שמשח אותו למלך, זה שבמשך כל הלילה, הדריך אותו לקראת תפקידו הרם, ושניהל את ההגרלה שהוכיחה שה' בחר בו, בשאול, ונשאר תלוי ונזקק לשמואל, אפילו לאחר שזה מת.
