| לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת הַשׁוֹמֶרֶת אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים הִסְתּוֹבֵבָה בְּלַהֲטוּטֵי מַעְגְּלוֹתֶיהָ וְלִיהֲטָה נַפְשִׁי וְהֵצַצְתִי פְּנִימָה. | וְנִמְחַצְתִּי וְנֶחֱצֵיתִי בְּמַחֲצִיתִי בַּמָקוֹם שֶׁאַבְנֵט חוֹצֶה אֶת גּוּפִי. בָּעוֹלָם. וּבְרַגְלֵי לִבִּי וְרֹאשִׁי אֲנִי מְהַלֵּךְ בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֵדֶן | מִקֶּדֶם. הַּלַהַט אַחַר הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת חָצָה אוֹתִי לִשְׁנַיִים, וּמֵאָז הִצְמַחְתִּי עוֹד רַגְלַיִים, | בְּרַגְלֵי בִּטְנִי אֲנִי מְהַלֵּךְ מֵחֶצְיִי וּלְמָטָה אִישׁ וּמֵחֶצְיִי וּלְמַעֲלָה אָכוּל בְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אֱלוֹהִים! |
"קין והבל – האחים הראשונים בתבל.
"וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ", מה קרה כאשר אדם וחוה גלו מגן עדן?
הם עשו מה שעושות רוב המשפחות שמאבדות את הכול: התחילו מחדש. הקימו משפחה שתישא את שמם." (פרנקל א, מדרש מרים, 35). העולם נפתח לקראתם.
נולדו 3 בנים: הבכור – קַיִן: "וְהָאָדָם, יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, קראה לבכור: קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'". קַיִן מסמל קניין ועשיה, כמו: "קונה שמים וארץ". חומר. "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'", = עם ה' (רשי, לבראשית ד 1). קין היה בן הנחש, ולא בנו של אדם (מדן יעקב).
בשותפות עם ה', ראתה עצמה שותפה לאלוקים ביצירת הילד.
האישה הראשונה הייתה כל כך מאושרת בלידת בכורה עד שהתגאתה בכוח היצירה שלה, והשוותה עצמה לקב"ה: הוא יצר את האנשים הראשונים, ואני ילדתי תינוק ראשון בעולם בשותפות עמו. גם אני כמוהו יודעת ליצור איש", (קאסוטו שם). חשיבות עצמית ליוותה את חווה, "אני" יצרתי אדם חדש כמו ה'. "בזה, שותפים אנו עמו" (רש"י).
"3 שותפים לו לאדם: אביו, אמו (חוה) והקב"ה" (קידושים, ל ב, נידה לא א). "ואל אישך תשוקתך הוא ימשול בך" (שם, ג,טז), אחרי שנענשה להיות נמשלת ע"י הגבר, חשה חוה שהיא בעלים על הילד שנולד לה.
נצחיותה וניצחיות האדם קשורים בהמשכיות הזרע.
השם אִשָּׁה, מראה על אופי סביל, מאיש לוקחה, השם קַיִן שחווה בחרה לבכור, העניק לה תפקיד פעיל, קָנִיתִי אִישׁ. האישה נוצרה מצלע אדם הראשון, והבן (הזכר), נוצר ברחם האישה.
| רבקה מרים. קָנִיתִי אִישׁ אֶת אֱלֹקַי, הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר | וְהַנּוֹרָא, קָנִיתִי אִישׁ אֶת אֱלֹקַי, הַמֵּבִיא גוֹאֵל | לִבְנֵי בָּנַי בְּאַהֲבָה, קָנִיתִי אִישׁ אֶת אֱלֹקַי, | קָנִיתִי אִישׁ אֶת אֱלֹקַי, הַקּוֹנֶה הַכֹּל. |
תפקיד קין היה להקל על אביו בעבודת האדמה המקוללת (וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה). בכך הוקל במקצת העונש של האדם והובטחה לו המשכיות גנטית.
בספר אדם וחוה מהספרים החיצונים קין נקרא: "הנאור", והבל: "הנלבב".
וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל: הָבֶל, רוח, הוויה זמנית, שמו, מעיד שהוא בר חלוף. חייו עברו כהבל פה, והוא מת ללא בנים.
בבן השני הבל, כבר לא התגאתה כ"כ, אין לו מדרש שם, כל חשיבותו של הבל בזה שהוא אחי קין.
להבל אין מדרש שם, כי אף אחד מהוריו, לא טרח לתת לו שם בעל משמעות, וכך נותר ללא חסות של מי שיקח על עצמו אחראיות לגורלו.
חסר איזון ביחסה לשני בניה: אולי פה מתחיל הסיפור של הקינאה והרצח:
בראשון התגאתה כיוצרת חיים, "קָנִיתִי אִישׁ",
ובשני הביעה חוסר תקווה "הֲבֵל הֲבָלִים… הַכֹּל הָבֶל", (קהלת יב 8).
קַיִן והָבֶל: "וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן.. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל, מי נולד ראשון? קין.
וַיְהִי הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה."
המקצוע של מי מוזכר ראשון? של הבל.
המבנה רומז לניגוד והתנגשות בין האחים. קין גדל על ברכי התפיסה הגאוותנית והרכושנית, המתבטאת בשם 'קין' קניין, וביקש לבטא שלטונו על העולם סביבו. היה חומרני, חומד ממון וקנין, כך נהיה לעובד אדמה, כי האדמה היא ניצחית.
הבל, לעומת זאת, לא התחנך לרכושנות, והסתפק בצאן, המנותק והחולף. הבל – ההביל את דברי העולם הזה, (הכלי יקר).
קין הראשון שהודה לה' על פרי האדמה: וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לָה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן, (לא סתם הקריב, הצעיר הביא מבכורות הצאן) וַיִּשַׁע ה', אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה.
קין והבל התחרו על בכורתם לפני ה'.
מי הביא ראשון מנחה כדי להקריב לה'? קין.
קין הביא מנחה. כדי להגיד תודה לה', למצוא חן בעיני ה', ואולי גם להראות טוב מאחיו. אל מנחתו של מי ה' שעה ראשון? הבל.
למה שעה ה' אל מנחתו של הבל, ולא לשל קין? הרי קין היה היוזם, הראשון שהביא מנחה לה'? והבל נגרר אחריו "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא",
1. בובר: כדי להעמיד את קין בניסיון. ואולי כדי שנלמד שלא תמיד העולם מתנהל בצדק הנראה לנו, בעיני בשר ודם שלנו.
2. עבודת האדמה קשורה במושג קניין פרטי של העובד, ואין התנ"ך מכיר בזכות שיש לאדם על האדמה, אלא בהגבלות ובתנאים מפורטים [שמיטה, יובל, לקט, שכחה, פאה). לכן היו אולי אבותינו כמעט כולם רועי צאן.
3. העובדה שקין היה כ"כ מתוסכל מכך שה' לא קיבל את מנחתו מראה לכאורה על אדם המחפש את קרבת ה'.
"קרבן" כשמו נועד לקרב, קין ביקש ליצור קירבה, אבל בדרך הנוצרית, האומרת שעל אדם להתוודות ודי בכך, היהדות דורשת גם 1. תשובה (חרטה) 2. קבלה לעתיד.
"למה לי רוב זבחכם יאמר ה'?" קין חפץ שה' יְקרבו, כמות שהוא, בלא עמל, בלא עבודה ורצון להשתנוּת.
ה' לקין: חזור בתשובה: : וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, (תגובה פנימית) וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. (תגובה חיצונית) ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: "לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת, רשי: אם תיטיב מעשיך (שְׂאֵת) יסלח לך, רמב"ן: תתעלה מעל אחיך. וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ;
אם תיטיב – שאת (=ייסלח לך) תנאי ותוצאה, הטבת מעשיך.
וְאִם לֹא תֵיטִיב – לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, תנאי ותוצאה,
בחירה חופשית: וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל בּוֹ". אם תעשה מעשים טובים, ייסלח לך על חטאיך, ואם תחטא, החטא כל הזמן יפתה אותך לחטוא. 2. גם אם תביא שאת=מנחה טובה, החטא ימשיך לרבוץ לפתחך. ואליך תשוקתו = רק אם תשתלט על יצר הרע תוכל להתרחק מהחטא. חיי האדם מלאי פיתויים ותשוקת חטא, אך חובתו לכבוש את יצרו.
אדם האב רצה להידמות לה', קין ניסה למשוך את תשומת לב ה' במנחתו, קין, ביקש לקנות את לב ה' במנחה, אך ה' לא רצה במנחה (שְׂאֵת), אלא בכוונת האדם, (המלבי"ם).
הרבה נביאים דברו נגד המקריבים ועושים רע: "למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'"?
קין הוזהר כמו אביו: היכן הוזהר אדם אביו? בציווי: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, ורצח הוא ההפך של מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ". וגם בשיחת ה' עם קין לפני הרצח, אז הזהירו לא לממש את זממו ולא לרצוח את אחיו.
"הבל" נקרא בשם "אח קין", בלידתו: וְהָאָדָם, יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת אָחִיו אֶת; אך בעת ציון המקצוע שבחר בו הבל לא מוזכר שהוא אחיו של קין: וַיְהִי הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
כשמסופר על הקורבן שהביא, נקרא רק הבל ושוב לא מצוין שהוא אחי קין: וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַה'. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה.
בעת רציחתו שוב נקרא הבל "אחיו של קין": ח וַיֹּאמֶר קַיִן, וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, שדה מקום שאין בו עדים לפשע, וקין אכן ניסה להיתמם: השומר אחי אנכי? אך דבר לא נעלם מעיני ה', ששמע את קול הדם השפוך.
בעת השיחה של ה' עם קין, הבל נקרא שוב ושוב "אחי קין". מדוע? כדי להדגיש את הפגיעה המוסרית הכרוכה בהרג אח", (שם 175).
הֶבֶל אָחִיו: לכאורה "אָחִיו" מיותר, ברור שהבל הוא אחיו של קין, שכן שניהם נולדו לאותם הורים.
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו; בפסוקים שמספרים על הרצח, המילה "אח" מופיעה 6 פעמים.
"אָחִיו", נכתב כדי להדגיש שהייתה צריכה להיות בניהם אחוות אחים, אך לא הייתה אחווה כזו.
רצח אח: וַיַּהַרְגֵהוּ. לרוע מזלה של חווה, הבכור שלה, שביצירתו התגאתה כל כך, רצח את יצירתה השנייה. תולדות האדם מתחילים ברצח אח.
וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל הֶבֶל אָחִיו; מה אמר קין להבל? לא כתוב. אולי כדי להדגיש שלא חשוב כמה קשה הייתה השיחה, אין כל הצדקה לרצח אח. וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו,
וַיַּהַרְגֵהוּ שורת הרצח מובאת על ידי ,תבה אחת בודדת, וכך צעד קין לקראת הבדידות.
במקום להתרחק מהאח שהרגיז אותו, קם עליו ורצח אותו. קין לא שיתף את הוריו במה שהכביד על ליבו, ומכיוון שלא שיתף אף אחד ברגשותיו, רגשות הקנאה הכבושים הובילו אותו לרצח אח.
קנאה ושנאה: ספר בראשית מספר לנו איך לא לחיות במשפחה, מה הקנאה והשנאה יכולים לגרום לאדם.
למה רצח קין את הבל? על מה רבו? התורה לא פירשה, כי אין כל הצדקה לרצח, גם אם הדברים שנאמרו ביניהם היו קשים. כל הספר מתאר מאבק בין אחים וקינאה בין אחים. (יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו), היו אז בעולם אז רק 4 אנשים, ובכל זאת היה מדי צפוף לקין, "האדמה שאתה עומד עליה שלי היא, רד ממנה. וזה אמר צמר זה שאתה לבוש, שלי הוא, פשוט אותו", (בראשית רבה כב ד"ה ז),
בספר בראשית מובאים ספורים המראים מה נוראה היא הקנאה בין האחים ואילו מעשים נוראים יכולה קנאה זו לגרום. כאשר מדברים על רצח הבל בידי קין שוכחים את סבל האב וסבל אימם חוה. קין "רצח" גם את הוריו יחד עם אחיו. האב חטא כלפי אלוקיו, הבן חטא כלפי אחיו והוריו ואלוקיו.
האשה החכמה מתקוע ספרה לדוד משל שיפוטי, בן אחד שלה רצח את אחיו ועכשיו משפחתה מבקשת להורגו כעונש, והיא בכתה ושאלה למה מגיע לי להשאר ללא כל קרוב בעולם? אם זו שאלה את מה ששאלה רבקה כאשר שלחה את יעקב אל משפחתה בחרן: "למה אשכל את שניכם ביום אחד?" שאלה שאולי חוה שאלה, לאחר רצח הבל.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן, הוכיח קין על רצח אחיו: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; השאלה נתנה הזדמנות נוחה לקין להודות בחטאו. וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"?
"הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"? ב"ר כב, ד, 216): "אמר ר' שמעון בן יוחי קשה הדבר לאומרו, ואי אפשר לפה לפרשו, ל 2 אתליטין שהיו עומדין ומתגוששין לפני המלך. אילו רצה המלך פירשן, לא רצה לפרשן. חזק האחד על חברו והרגו והיה צווח ואמר יבעי דיני קדם מלכא, כך: קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. יש כאן התרסה גלויה כלפי מעלה, שכן אילו ה' היה מתערב, יכול היה למנוע את מעשה הפשע,
כיוון שאמר לו הקב"ה 'אי הבל אחיך', אמר לו קיין: 'לא ידעתי, השמר אחי אנכי'. אתה הוא שומר כל הבריות, ואתה מבקשו מידי? משל למה הדבר דומה, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפש. לבוקר תפשו השומר. אמר לו: למה גנבת את הכלים? אמר לו: אני גנב ולא הנחתי אומנותי, אבל אתה אומנתך בשער לשמור, למה הנחת אומנותך (מדרש תנחומא, בראשית ט, תנחומא ורשה בראשית ט).
כמו אדם וחוה שהטילו את האחריות על האכילה מפרי עץ הדעת, אחד על בן זוגו, כך קין לא לקח אחריות אלא הטיל את האחריות על ה'. אולי פחד להודות אפילו בפני עצמו מה נורא המעשה אשר עשה.
בסיפור חטא קין יש נקודות דמיון לסיפור חטא אדם אביו.
וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. קולו של הבל ממשיך לצעוק מהאדמה. ואין מפני קולו מסתור אפילו בבטן האדמה. את קולו אי אפשר באמת להרוג.
למה לא נענש קין במוות? אם ה' היה הורג את קין, לפני הוולדו של שת, היו אדם וחווה נשארים ללא זרע וללו יורש, זהו עונש נורא להורים, וכן לא היה תקדים לרצח בעולם.
וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ, המילה דְּמֵי מופיעה ברבים כי אדם שרוצח אחד, כאילו רצח עולם ומלואו, כלומר רצח את הצאצאים שהיו אמורים להיות להבל.
דן פגיס: כתוב בעיפרון בקרון החתום
כאן במשלוח הזה, אני חוה, עם הבל בני,
אם תראו את בני הגדול, קין בן אדם, תגידו לו שאני"..
העונש: י וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ.
יב כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד, תִּהְיֶה בָאָרֶץ.
נָע וָנָד: רמב"ן: המצפון שלו לא ייתן לו לשבת במקום אחד.
חקלאות מסמלת התיישבות קבע, וכך היה קין לפני החטא, ולאחריו הפך נווד.
יב כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; קולל כמו אביו: אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה.. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ.. (בראשית, ג' י"ז-כ).
קין נענש מידה כנגד מידה: רצח את אחיך הרועה, ועתה יהיה עליו לחיות כמוהו, נע ונד ממקום למקום, לא מוצא מנוח לנפשו. קין לא מת כי הכלל אומר: "שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו" (ספרי דברים קעג, יב).
יג וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל ה': גָּדוֹל עֲוֹנִי, מִנְּשֹׂא. "בהכרת עומק חטאו הגיע קין למדרגה שהוריו לא זכו לה" (ד ף ש ב ו ע י ב"א 624, בראשית, תשס"ו, פרופ' משה קוה).
רבקה אמרה: "למה אשכל גם שניכם ביום אחד". וודאי אדם וחווה התנחמו בזה שקין חזר בתשובה: "גדול עווני", גם אם נגזר עליו גלות ונדידה, ויתכן שבשל כך לא הרבו לקראות אותו.
יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי. טו וַיֹּאמֶר לוֹ ה' לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת,
נקמת דם אינה רצויה בעיני ה': לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. (אף שאין הוא זקוק לחקירה לבירור העובדות, ותכלית המשפט לאפשר לנאשמים להשמיע את טיעוניהם), "ה' חקר תבע ושפט בדין וגזר את העונש" (ד' פרידמן, הרצחת וגם ירשת: משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא , תל-אביב תש"ס, עמ' 22-21)
טז וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, קִדְמַת עֵדֶן.
יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ. כאן התחיל קין לשקם את חייו. אחרי שבנה קין עיר בשם בנו, והבל נרצח, נולד הבן השלישי של אדם וחווה.
הבן השלישי: "וַיֵּדַע (מלבד שהיא לשון נקיה, כנראה יש בכך גם מלשון ידידות ואהבה) אָדָם עוֹד, אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, האות ד' חוזרת בפסוק זה ומדגישה את השותפות של אדם בהולדת הבן.
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: שֵׁת: 1. שתות, יסודות, אבן השתיה. שֵׁת: העולם הושתת ממנו. התברר שקין אינו הנבחר, וגם להבל לא היה קיום. רק אצל שת נוצרה התשתית להמשכיות. 2. עשתונות, מחשבות. המאבק בין קין והבל, היה מאבק בין חומר ורוח. הרמב"ן:
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: כשנולד בנה השלישי, לאחר רצח בכורה, קראה לו שת = כִּי שָׁת לִי אֱלֹקים, זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. בילד הראשון חשבה על עצמה תחילה, בלידת שת הדגישה את חלק ה': הוא נתן לי = שת לי בן אחר (הרב הירש). השתנתה גישתה לעצמה ולאלוקים – פה כבר לא התגאתה בכוח יצירתה, אלא ייחסה את הילד לברכת ה' הניתנת לה.
בילד השלישי כבר לא ראתה את עצמה כשותפה של הבורא, אלא קבלה את מתנתו בצניעות וענווה, "שָׁת לִי אֱלֹקים, זֶרַע אַחֵר" (ד 25) (סימון א., מקום האישה בחברה המקראית, ת"א, תשס"ב, 100).
שת זו מתנה. מתנה שקיבלתי מה', בשם הבן השלישי שֵׁת, בטאה רגשות כאב ותסכול בשל חוסר יכולתה למנוע את רצח הבל בידי אחיו. כך פחתה גאוותה.
למדה שלא היא נותנת ילדים, ולא היא לוקחת אותם, אלא ה'.
אָדָם… וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ, שֵׁת, גם אדם קרא לבן השלישי שת, ואם לבן השני אף אחד מהם לא טרח, לתת שם עם משמעות, עכשיו החכימו ולבן השלישי שניהם טרחו לקרוא: שת.
שת היה בוודאי נחמה גדולה להוריו, בעצם זה שהוא בר הולדה ובר קיימא. גם מרוב שמחה אנשים בוכים.
כלפי בנה הבכור גילתה יחס רכושני. והייתה אם המתלהבת יותר מבנה הבכור מאשר מבנה השני. עם הולדת בנה השלישי הפכה לאם המאפשרת את צמיחת בנה שת כישות עצמאית נפרדת ממנה. (פנינה גלפז פלר).
האותיות שת חוזרות, כדי להדגיש את השם שנתנה לבן השלישי, ואת משמעותו. שם המדגיש את חשיבות שת בשלשלת היוחסין של המין האנושי. שת ילד את אנוש שמשמו נגזר המושג "אנושות", וממנו נולדה האנושות.
כולנו בני אנוש, ולא בני קין הרוצח. בני קין הושמדו במבול. נח היה מבני שת ולכן ובני שת ניצלו. כל בני שת – כל האומות שכולם יצאו משת בן אדם הראשון. (רש"י במדבר כד יז).
מה למדנו משלושת הבנים הראשונים בעולם? הראשון גדל עם הרגשה שהכל מותר לו, אמו כל כך התגאתה בלידתו שלא השכילה להציב לו גבולות, והוא הפך לרוצח אחיו.
הבן השני לא זכה להתיחסות מספיקה מהוריו, והוא נהרג, בלי להשאיר צאצאים. לבן השני טרחו גם אביו וגם אמו לתת לו שם, התיחסו אליו וממנו יצאה כל האנושות שבעולם.
נאוה סמל, מתי התחיל האדם הראשון לפחד, מתוך "האומץ לפחד",
| הָאָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא פָּחַד מֵהַנָּחָשׁ וְלֹא כַּאֲשֶׁר מִגַּן עֵדֶן הוּא גּוֹרַשׁ וְגַם מֵהַמַּלְאָךְ עִם הַחֶרֶב | הַמִּתְהַפֶּכֶת, אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא מַמָּשׁ חָשַׁשׁ. … | רַק כְּשֶׁנּוֹלַד לוֹ יֶלֶד אָדָם הָרִאשׁוֹן הָפַךְ לְפַחְדָן אָז הוּא הִתְחִיל בֶּאֱמֶת | לְפַחֵד, כִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא הֵבִין מַה זֶּה לְאַבֵּד. |
