בת פרעה

"בת פרעה".  (שמות א – ב).

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור, ותרא את התיבה בתוך הסוף, ותשלח את אמתה ותיקחה.

ותפתח, ותראהו את הילד, והנה נער בוכה, ותחמול עליו. ותאמר: מילדי העברים זה.

 ותאמר אחותו אל בת פרעה: האלך וקראתי לך אישה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד? ותאמר לה בת פרעה: לכי. ותלך העלמה ותקרא את אם הילד.

ותאמר לה בת פרעה: היליכי את הילד, והניקהו לי, ואני אתן לך את שכרך.

ותיקח האישה, הילד ותניקהו. ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן,

ותקרא שמו, משה, ותאמר כי מן המים משיתיהו.

הולדת משה: במקום שמשה ייזרק ליאור, כפי שציווה פרעה לעשות לכל התינוקים הזכרים, בחרה יוכבד להחביא את בנה בתיבה שהניחה בסוף שגדל על שפת היאור.

מלמד שעשתה לו אמו חופה בתיבה. אמרה: שמא לא אזכה לחופתו, (מדרש:))

מרים: מכל בני המשפחה, רק מרים בחרה לשמור עליו מרחוק (ולא אמו, שאולי כמו הגר בחרה להתרחק מבנה, כדי לא לראות במות הילד).

בת פרעה: אולי בת פרעה ירדה לראות אם גזירת אביה מתקימת, ושמעה בכי תינוק. הבכי נגע ללב הנסיכה. למרות שידעה שאביה גזר לזרוק למים כל בן עברי.

ומי שמשה את התינוק מהמים, היא בתו של המלך שהטיל את הגזרה: להטביע את הבנים במי היאור. היא ידעה היטב שאביה גזר לזרוק למים כל בן זכר, וכן ידעה היטב שהתינוק שהיא מצילה הוא מילדי העברים. ולמרות צו המלך, החליטה להציל את התינוק העברי, לגדל אותו בבית אביה פרעה ולאמץ אותו לבן,

נראה שסיכנה את עצמה במעשה זה, ומי יודע איזה מחיר יכלה לשלם, בשל טוב לבה.

"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", "מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה", (סוטה יב ב). גויות חסודות בתנ"ך: 1. אסנת, 2. צפורה, 3. שפרה, 4. פועה,

5. בת פרעה, 6. רחב, 7. רות, 8. יעל.

"ותקם בעוד לילה", זו בתיה בת פרעה. שראתה ברוח הקודש שעתיד מושיען של ישראל לגדול על ידה, והייתה משכימה היא ונערותיה לטייל על היאור, וכיוון שבא משה לידן, ונתן לה הקב"ה מה שבקשה, ושמחה הרבה", מדרש אשת חיל. ומדרש הגדול בראשית כג א.

"ונערותיה הולכות על יד היאור", "ותרא את התיבה", למרות שבת פרעה הייתה מוקפת במשרתות, היא היחידה שהבחינה בתיבה בתוך הסוף. איך לא ראו המשרתות את התיבה, איך לא שמעו את קול התינוק הבוכה? נראה שבת פרעה הייתה רגישה מהם למצוקות הזולת, והיא זו שלא התעלמה מהתיבה.

"ותשלח את אמתה ותיקחנה": ר' יהודה ור' נחמיה: 1 אומר – ידה, 1 אומר: – שפחתה.

 ברור שלא ציפתה למצוא בתבה אוצר, אלא רק אחד מהתינוקות הנטושים של העברים.

בני משפחת פרעה נחשבו לאלים במצרים ולרוב האנשים נאסר אפילו להסתכל עליהם, אבל היא ידעה להסתכל ולראות טוב מאמותיה לחוש אמפטיה טוב מאמותיה.

בת פרעה ראתה את התבה: "ותשלח את אמתה ותיקחה. ותפתח, ותראהו את הילד, והנה נער בוכה. בת פרעה הייתה סקרנית, לקחה את התיבה, פתחה אותה והסתכלה פנימה.

א"ר יוסי: שראתה שכינה עמו. והנה נער בוכה", ילד וקולו כנער.

מה הניע את בת פרעה להציל את התינוק? חמלה – "ותחמול עליו". ברור שרק טוב לב, חמלה ורחמים עצומים יכלו לגרום לבת פרעה להפר את הוראת אביה,

בת פרעה בחרה לא לציית לצו אביה ולהציל את התינוק העברי, ומכוון שכך גם מהשמים עזרו לה וידה התארכה.

יש פה שיתוף פעולה בין 2 עמים להצלת תינוק אחד. המצריה שיתפה פעולה עם בת "האויב" כנגד אביה שגזר גזר דין מוות, על הבנים. שיתפה פעולה עם הנשים המדוכאות.

הנשים הערימו על פרעה, ובתו עזרה לאחות משה לסכל את תוכנית אביה מלך מצרים.

מורדת במלכות: בת פרעה מרדה נגד הצו המרושע של אביה, ואימצה ילד עברי. היא יכלה לשלם מחיר כבד בשל טוב לבה. לכן קרא לה הכתוב בת פרעה ולא בתיה, כדי להדגיש שדווקא בתו הפרה צו אביה.

חסידת אומות עולם שלישית: דווקא בת המלך שציווה להמית את הבנים, הצילה את הילד: בתוך ארמון הרשע של פרעה הופיעה נפש נדיבה, טהורה, חסידת אומות העולם…

אמרו (אמותיה): גברתי, מנהגו של עולם, מלך גוזר גזרה, אם כל העולם כולו לא מקיימים אותה, בניו ובנותיו מקימים אותה, ואת עוברת על גזרת אביך, בא גבריאל וחבטן בקרקע (בבלי סוטה יב עא, שמ"ר א כג).

טוב לב ורחמים: ברור שרק טוב לב ורחמים עצומים יכלו לגרום לבת פרעה להפר את הוראת אביה, ולסכן חייה.

פחד: היה טבעי לו בת פרעה הייתה פוחדת להפר את פקודת אביה. גם אביה פחד: "ונוסף גם הוא על שונאינו". הפחד שלו הזין שנאה וסטריאוטיפ של "האחר", חוסר הפחד שלה הוביל לחמלה.

"לא תרצח", בת פרעה הייתה וודאי מודעת למה שגזר אביה, וידעה שלדעת אביה מהווים העברים סכנה לארצם "ונוסף גם הוא על שונאינו", ובכל זאת החוק האלוקי, האוניברסלי,  של "לא תרצח", ניצח.

בשל נדיבותה (להציל תינוק, ולשלם שכר לאם כדי שתניק את בנה)…זכתה להיות אם שנייה לאדון הנביאים", (הרב רבינוביץ דעת סופרים שמות ב).

למה הצילה בת פרעה את משה? 1. "ותחמול עליו". 2. הספורנו: ראתה כי "טוב הוא", יפה במיוחד… 3. בכיו נגע בליבה, (נ ליבוביץ, הוראת פרשני המקרא 37).

4. אולי התנגדה לאכזריות אביה, ושנאה את האכזריות שראתה בביתו. 

5. בת פרעה מצורעת הייתה לפיכך ירדה לרחוץ, כיוון שנגעה בתיבה, התרפאה. לכך חמלה עליו ואהבתו אהבה יתרה", (שמות רבה וילנה, א דה כג). בת פרעה הייתה מצורעת, בשל חמלתה על משה נרפאה ממחלתה ונקרא שמה בתיה, לאמור: "בת היא לה'".  

ותאמר: "מילדי העברים זה". מנין ידעה?

1. "שראתה אותו מהול", (א"ר יוסי).

2. "מלמד, שניתנבאה שלא מדעתה", (א"ר יוחנן).

3. כי איזו אם תפקיר את תינוקה לסכנות היאור, אם לא נשקפת לו סכנה גדולה יותר מחוץ ליאור? הבינה שאמו העדיפה לתת לתינוקה הזדמנות להנצל, לפני שיחטפו אותו להטביעו.

למה גדל מושיע ישראל דווקא אצל בת פרעה המשעבד והמבקש להשמיד את עם ישראל?

1. רחמנית: בת פרעה גדלה בארמון מוקפת רשעה, והייתה רחמנית ואנושית וכך כנראה חינכה גם את משה. החמלה שחשה בת פרעה כלפיו והחינוך שהעניקה לו, שינה את גורל משה, ואפשר לו בבגרותו לבדוק את שלום אחיו, ולתפקד כחומל, כמנהיג ומושיע.

2. אילו גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו ויחבבוהו כאחד מהם.

3. ראב"ע: אולי סבב ה' שיגדל משה בבית המלכות…..ולא תהיה נפשו שפלה, ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג את המצרי, בעבור שעשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים.

החזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק. (בבלי סוטה יב ב) "ותיקח בתיה את משה ותיגש אל אחת הנשים המצריות ותאמר לה: "הינקי לי את הילד". וימאן הילד לינוק את חלבה, ותלך בתיה אל מצריות אחרות ולא שת הילד גם אליהן לב.

מרים ראתה שאחיה נלקח בידי בת פרעה ומסרב לינוק ממצריות, ומיד עלתה במוחה ההברקה, ותאמר אחותו אל בת פרעה: "האלך וקראתי לך מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד? ותאמר לה בת פרעה: לכי". "ותלך העלמה ותקרא את אם הילד".

בת פרעה, לא הייתה כל כך מטומטמת, והבינה כנראה מי זאת האישה שתניק את הילד, היא הבינה שזו אם התינוק, אבל בלב מלא חמלה, הסכימה שהאם תטפל בתינוק בביתה.

העסקה שהציעה בת פרעה ליוכבד: "ותאמר לה בת פרעה: היליכי את הילד, והניקהו לי", "ואני אתן לך את שכרך".

רמב"ן: וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה, ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו", והעובדה שבת פרעה שלמה למי שיכלה לשעבד ללא שכר מראה על צדיקותה וליבה הרחב. זו בת מלך, המבטיחה לבת אחת מעבדי אביה, כסף, כדי שזו תניק את בנה, שבת המלך הצילה בשבילה ממות.

"ותיקח האישה, הילד ותניקהו, ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן".

הילד עבר: 1. מאמו הביולוגית לאם המאמצת, 2. חזרה לאם הביולוגית להנקה, 3. ושוב לאם המאמצת "ויהי לה לבן".

פרעה דרש מהמיילדות העבריות להמית את הנולדים, ובתו בחרה במינקת עבריה להחיות את הילד. 

"ותקרא שמו, משה, ותאמר כי מן המים משיתיהו".

בפרק זה, לרוב המשתתפים אין שמות: "בת פרעה" "אחותו" "אישה מנקת" "אמו" "המיילדות", רק משה נקרא בשם שקבל מבת פרעה, "כי מן המים משיתהו."

בת פרעה פרסמה את אי הצייתנות שלה במתן השם לתינוק: כי מן המים משיתהו". במקום: כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", משתה אותו מהיאור, ועוד הכריזה על כך בקול, בשם שבחרה לילד: "משה".

שם מתריס על צו אביה: נתנה לתינוק שהצילה שם המתריס על צו אביה להרוג את כל הזכרים של העבריים, "כי מן המים משיתהו", (סימון א בקש שלום ורדפהו 195). במצרית: בן היאור. "אברך" במצרית: תשתחוו.

מדה כנגד מדה: אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראת לו בנך, אף את לא בתי ואני קורא אותך, בת-קה, ויקרא רבה וילנה דה גו א 3 בכך שהצילה ואימצה את משה, איבדה את אביה, וה' אימץ אותה לו לבת.

י' שמות היו למשה: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה כי "ותרא כי טוב הוא" טוב-קה, זה השם שנתנה לו אמו. שמעיה, לוי, אמר לו ה' למשה: חייך מכל שמות שנקרא לך, איני קורא אותך, אלא בשם שקראה אותך בתיה בת פרעה,, לכן כתוב: "ויקרא ה' אל משה".  

מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים. אע"פ שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה כולה אלא כמו שקראה לו בתיה בת פרעה ואף הקב"ה לא קרהו בשם אחר, (שמות רבא א 26). 

בתיה: "ותקרא שמו משה", 770 פעם מוזכר: השם "משה " בתורה.

מאמצים רבים מנסים להסתיר, כי ילדם מאומץ, אך בתיה גידלה את בנה כיהודי, ופרסמה את ספור הצלתו בשם: משה. וכשגדל מיד יצא לראות בשלום אחיו, מנין ידע שאלו אחיו? זו אחת מתוצאת החינוך שבתיה העניקה לו.

הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה ולא הייתה מוציאה אותו מפלטרין של מלך לפי שהיה יפה.

 והיו הכול מתאווים לראותו לכן חששה מעין הרע (שמות רבא וילנה א דה כו) וכן הקב"ה אמר לחירם: ואוציא אש מתוכך" זו בת פרעה שמגדלת מי שעתיד להיפרע מאביה".

ותקרא שמו משה: שתי האמהות שיתפו פעולה כדי להציל את הילד. אבל את שמו נתנה לו בת פרעה. "יוכבד ילדה, ובתיה גידלה, לפיכך נקרא על שמה, (סנהדרין יט ב).

בכל מתן שם יש משמעות, קביעת מהות ותחזית, וחז"ל אומרים שבתיה נתנה לילד את שמו ברוח הקודש, כי ראתה שהוא ימשה את בני ישראל ממצרים, משה – זה שימשה.

לדעת חז"ל בתיה נישאה לכלב בן יפונה, נשיא שבט יהודה, בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה, אֲשֶׁר לָקַח, מָרֶד: מרד זה כלב, "אמר הקב"ה: יבוא כלב שמרד בעצת המרגלים וישא את בת פרעה שמרדה באביה"?  (מגילה יג). יבוא מורד וייקח את המורדת.

זה הציל את הצאן (ישראל) וזו הצילה את הרועה (משה), (ויקרא רבא). ומשום שהצילה את גואל ישראל זכתה להנשא לכלב בן יפונה.

התינוק שבת פרעה הצילה הפך לרועה של עם ישראל, למי שגאל אותם ממצרים, נתן להם את התורה והוביל אותם 40 שנה במדבר, לכיוון ארץ ישראל.

בתיה נזכרה בספר דברי הימים כאם של ירד, חבר, מלכיאל, כולם משמותיו של משה. וּבְנֵי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: עִירוּ אֵלָה וָנָעַם; וּבְנֵי אֵלָה, וּקְנַז… וַתַּהַר אֶת-מִרְיָם …וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה, יָלְדָה אֶת-יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת-חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ, וְאֶת-יְקוּתִיאֵל, אֲבִי זָנוֹחַ;

למשה היו 2 אמהות אחת מבית המלכות והשנייה מבית עבדים, זאת שלא חסר לה כלום וזו שאפילו בנה נלקח ממנה.

במכת בכורות, בת פרעה הייתה בכורה, ועליה נאמר: "ותקם בעוד לילה..טעמה כי טוב סחרה, לא יכבה בלילה נרה". באותו לילה שבו מתו בכורי מצרים, הנקבות המצריות הבכורות אף הן מתו, חוץ מבתיה בת פרעה, שנמצא לה פרקליט טוב, זה משה, שנאמר: (שמות ב).

"ותרא כי טוב הוא", לפיכך אמר שלמה: טעמה כי טוב סחרה, ותקם בעוד לילה".  באיזה לילה? "ויהי בחצי הלילה", (שמות רבה וילנה יח דה ג דא ויהי) (ילקוט שמעוני).

יש מדרשים רבים המזכירים בני אדם שנכנסו בחייהם לגן עדן. כל הרשימות מכילות שמות גברים, אך בכולן מופיעות גם 2 נשים: סרח בת אשר ובתיה בת פרעה. תשעה נכנסו לגן עדן בחייהם …ובתיה בת פרעה" וי"ג לא טעמו טעם מיתה, אלו הם….ובתיה בת פרעה. (כלה רבתי ג כג, חופת אליהו, מדרש 10 גלויות, פרקי רבנו הקדוש, ילקוט שמעוני ליחזקאל שס"ז, בראשית רבתי 96, דרך ארץ זוטא).