נח, פרק ה ח וַיְחִי לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. רש"י: בֵּן שממנו נבנה העולם.
כט וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.
רשב"ם: נֹחַ הוא האדם הראשון שנולד לאחר מיתת אדם הראשון, ולכן למך אמר שהוא זה שינחם את בני האדם. וספק אם הכוונה היא ללשון תפילה, או שהכוונה היא ללשון נבואה.
ספורנו: נֹחַ הוא מלשון מנוחה, בניגוד לרש"י שפרש שהוא מלשון נחמה. יש אומרים שנח המציא את המחרשה, וכך הקל מעל עבודת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'.
אבן עזרא: למך היה נביא, וכוונתו הייתה שעל ידי נֹחַ יתקיים העולם, שנֹחַ יינצל על ידי המבול. ב. נֹחַ היה איש האדמה, ולמך קרא לו, נֹחַ כיוון שנח ינחם אותם מעבודת האדמה.
ל וַיְחִי לֶמֶךְ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ, חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה, וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת.
לא וַיְהִי, כָּל יְמֵי לֶמֶךְ, שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיָּמֹת. לב וַיְהִי נֹחַ, בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ,
רש"י: הסיבה שנח הוליד רק כשהיה בן 500 שנה היא כי ה' אמר שאם בניו של נח יהיו גדולים ויהיו רשעים, הם יצטרכו להיאבד במבול, ואם הם יהיו צדיקים, נח יצטרך לטרוח להכין להם תיבות כדי שיינצלו. כך כבש ה' את מעיינו של נח כדי שיפת, בנו הגדול של נח, לא יהיה בן מאה שנה, וכך הוא לא יהיה בן עונשין.
אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
רש"י: והלא יָפֶת הגדול הוא אלא בתחילה אתה דורש את שהוא צדיק ונולד כשהוא מהול ושאברהם יצא ממנו וכו' (בב"ר).
רמב"ן: וזה טעם "שלשה בנים", כי יזכיר מספרם לאמר כי אלה שלשה לבדם היו תולדותיו, ונצלו בזכותו, ומאלה נפצה כל הארץ
ו 1 וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם.
רמב"ן: כאשר הזכיר הכתוב נח ובניו ורצה להתחיל בענין המבול, אמר כי מיד כאשר החלו בני האדם לרוב (להתרבות) החלו לחטוא, ועמדו בחטאם ימים רבים, עד שהיה נח בן 480. ואז גזר עליהם הקב"ה שלא ידון רוחו בהם לעולם, אבל יאריך עוד להם שנים עד שתמלא סאתם, כי כן משפט האלוקים.
ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹוקִים אבן עזרא הכוונה היא לכל בני האדם בעולם ששלטו בחלשים מהם.
רש"י: בני שרים ושופטים, ד"א בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם, כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד) ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז).
רמב"ן: בני דיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם.
רש"י: הכוונה היא לבני השרים. ב. בני אלו שעושים שליחותו של מקום.
רמב"ן: אדם ואשתו נקראו בני האלוקים בעבור שהיו מעשה ידיו, והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה ד) ויולד בנים ובנות. נולדו בדמות אביהם בדמותו כצלמו. אז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון.
כאשר החל האדם לרוב ונולדו להם בנות, היו בני הראשונים חזקים, ולרוב תאותם היו בוחרים נשים טובות בעלות קומה ובריאות. וספר בתחלה (בפסוק ב) כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים.
אבן עזרא: א. הכוונה לבני שת, ובנות האדם היינו בנות קין. ב. אנשים שיודעים חכמת המזלות, ובחרו להם נשים שידעו שהנשים שיתחתנו איתם יולידו ילדים גיבורים.
אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. רש"י: אמר רבי יודן טֹבֹת כתיב כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה (ב"ר), (זכות הלילה הראשון), אף בעולת בעל אף הזכר והבהמה (ב"ר). פה יש גם גזל וגם ערווה.
רמב"ן: כאשר הנה טובות יקחו אותן להם לנשים באונס. וסיפר הכתוב החמס. לא נגזר עליהם העונש רק על החמס, לפי שהוא ענין מושכל שאיננו צריך לתורה.
הסיבה שהתורה לא הזכירה במפורש זנות, כדי לומר שגזר הדין היה על חמס.
ג וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר;
רש"י: עד ק"ך שנה אאריך להם אפי, ואם לא ישובו אביא עליהם מבול! וא"ת משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו).
לא יתרעם רוחי בגלל מעשי האדם, לאורך ימים. הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית? ואם לרחם? לא יהיה מדון זה ברוחי לאורך ימים. שכן גם שהוא בשר ואעפ"כ אינו נכנע לפני.
גזירה זו נגזרה עשרים שנה לפני שנולד יפת, הגדול בבני נח.
אבן עזרא: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, א. הכוונה היא שרוחו של האדם לא יישאר בתוך הגוף, ללא שבני האדם יחזרו בתשובה.
בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר ה' לא יחכה עוד הרבה זמן לבני האדם כדי שישליטו את רוחם על גופם. ואם הרוח לא יצליח להשתלט על גוף האדם, (לא יחזרו בתשובה) ה' ישמיד את בני האדם.
רמב"ן: (מתווכח עם אבן עזרא) רבי אברהם פירש כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור החמ. ומה צורך לטענה הזאת. ידוע כי בשר המה ונגזר עליהם המיתה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב (לעיל ג יט).
ובעיני, כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם, בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה, ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו.
האלוקים עשה את האדם ישר כמלאכי השרת בנפש שנתן בו, והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו, ולכן לא ידון עוד רוח אלוקים בקרבו…אבל יאריך להם אם ישובו.
רשב"ם: לא ניתן להמשיך לדון בדבר אם האדם ראוי לחיות או לא, כיוון שבני האדם פחותים וגרועים ונבראו מבָשָׂר, ואעפי"כ הם גוזלים, וממילא אין סיבה להשאירם בחיים.
ספורנו: הבָשָׂר היא נקודה לזכות אדם, האדם חוטא בגלל שהוא עשוי מבָשָׂר ולא בגלל שהוא עשוי רק בדמותו של ה', וממילא יש סיבה טובה יותר לרחם עליו ולא להשמיד אותו.
וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
אבן עזרא: הכוונה היא שה' נתן לאדם עוד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה כדי לחזור בתשובה.
ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, רמב"ן, ראב"ע ורד"ק אמרו שנקראו נפילים, כי לב בני אדם נפל מפחדם מהם.
רש"י: על שם שנפלו מהשמים והפילו את העולם, ובעברית: ענקים.
בַּיָּמִים הָהֵם, רש"י: (ב"ר) בימי דור אנוש ובני קין.
וְגַם אַחֲרֵי כֵן, רש"י: אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם.
רמב"ן: וְגַם אַחֲרֵי כֵן, הכוונה שהנפילים עצמם, הבנים שנולדו לנשים הפחות חזקות, ושהיו פחות חזקים מהבנים שנולדו לנשים החזקות, היו מולידים גם כן נפילים בעצמם.
אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: רש"י: היו יולדות ענקים כמותם.
הֵמָּה הַגִּבֹּרִים, רש"י: למרוד בה'. אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. רש"י: הכוונה היא לאנשי שממה, ששממו את העולם.
ה וַיַּרְא ה', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, ספורנו: יצר מחשבות ליבו, לעתיד שאין לו תקנה. וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
רַק רַע כָּל הַיּוֹם. רַק רַע מזכיר את קריעת העורב. רַבה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רע כָּל הַיּוֹם. 2 מילים מנחות: 6 פעמים המלה: אָרֶץ.
בבריאה: "וייצר"-2 י', 2 יצרים, יצר טוב ויצר רע. במבול יֵצֶר: י' אחת רק יצר רע, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
למה סבלו מהמבול גם החיות והבהמות? לפי ספר האגדה, גם הם השחיתו: התרנגול הלך לטוס, והקוף הלך לחתול.
4 פעמים המלה "ותשחת". בחטא: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ. בעונש: וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת הָאָרֶץ.
רש"י: גם אחרי דור אנוש, שראה שעלה האוקינוס והשמיד שליש מהעולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם ולחזור בתשובה. אונקלוס: ה' ראה שהאדם חוטא בהרבה מאוד חטאים. ו וַיִּנָּחֶם ה', כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ;
רש"י: ה' התנחם בזה שברא את האדם מהתחתונים, היות ואילו היה בורא את האדם מהעליונים, היה ממריד את בני העליונים, בב"ר.
וַיִּתְעַצֵּב, האדם, אֶל לִבּוֹ, של מקום. עלה במחשבתו של מקום להעציבו. ב. ה' הפך את מידת מחשבתו ממידת הרחמים למידת הדין, והרהר מה לעשות באדם שעשה בארץ.
אבן עזרא. וַיִּנָּחֶם ה', הכוונה היא מלשון נחמה שה' יתנחם על ידי שיהרוג את בני האדם. כלי יקר: ה' התחרט על שברא את האדם בשיתוף עם האדמה.
וַיִּתְעַצֵּב, אֶל לִבּוֹ. רש"י בשם אונקלוס: ה' החליט להעציב את האדם. ב. ה' התאבל על על אבדן מעשה ידיו, היות והוא הלך להשמיד אותם. אבן עזרא: הכוונה היא שה' אמר לנח.
וזה כתבתי לתשובת המינים: אפיקורוס אחד שאל את רבי יהושוע, "אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד? אמר לו הן, אמר לו: והא כתיב ויתעצב אל לבו? אמר לו נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו הן, אמר לו ומה עשית? אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל, א"ל: ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא, אמר לו כך מעשה הקב"ה אע"פ שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים שבהם.
רמב"ן: וַיִּנָּחֶם ה', דברה תורה כלשון בני אדם. אוה"ח: התורה מדגישה שחרטת ה' הייתה על שעשה את האדם, והתורה הסבירה לנו מדוע ה' השמיד גם את אלה שלא הגיעו לעונשין.
אם סיבת השמדת בני האדם הייתה כעונש על חטאם, היו צריכים להינצל אותם שלא הגיעו לכלל עונשין, אלא שה' רצה להשמיד את כל בני האדם כיוון שהתחרט על שבראם.
זו הסיבה שהתורה כותבת שנח מצא חן בעיני ה': כי נח ניצל בגלל מציאת החן.
ז וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, רש"י: האדם עשוי מעפר, ואבא עליו מים, וכך הוא ימחה.
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, רש"י: אף הם השחיתו דרכם (ב"ר) ד"א הכל נברא בשביל האדם וכיון שהוא כלה, מה צורך באלו?
עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. רש"י: חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'.
ספורנו: מציאת החן של נח היא שהצילה את בניו ובנותיו, ולא בגלל שהיה ראוי לכך. הסיבה שנח לא היה ראוי לכך היא בגלל שלא לימד את בני דורו שלא לחטוא.
ט אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ, רשב"ם: הכוונה היא לצאצאיו.
רמב"ן: פירשו בו (הראב"ע, והרד"ק) קורותיו!
רש"י: הכוונה לתולדותיו, אלא, הואיל והתורה הזכירה את נח, הזכירה גם מעשיו הטובים. ב. עיקר תולדותיהם של צדיקים, הם מעשיהם הטובים, וכשהתורה כותבת: אלה תולדות של נח, היא בעצם מתכוונת למעשיו הטובים.
רמב"ן: התורה מספרת מיהם תולודתיו של נח, למרות שכבר כתבה זאת, כדי לומר לנו שבניגוד לשאר דורו שהולידו בנים ובנות, נח הוליד רק שלושה בנים אלו.
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, רש"י: הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנא' (משלי י) זכר צדיק לברכה.
רמב"ן: החזיר "ויולד נח" בעבור שהפסיק ואמר: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, להודיע למה ציווהו בתיבה.
בְּדֹרֹתָיו: (סנהדרין קט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ"ש שאילו היה נח חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר, אלא שנח הושפע מהסביבה, ורק בגלל שחי בדור זה, לא זכה ליראת שמים שלימה.
ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
רמב"ן: גם בהרבה דורות שלפניו, לא היה צדיק כמו נח. להודיע שראוי להנצל מן המבול שאין לו עונש כלל, כי הוא תמים בצדק, כי הצדיק הוא הזכאי בדין, הפך הרשע.
ורבי אברהם אמר, צדיק במעשיו, תמים בלבו. ואחר שאמר שהוא איש צדיק, כי איננו איש חמס ומשחית דרכו כבני דורו החייבים, אמר שהיה מתהלך את השם הנכבד ליראה אותו לבדו.. רק בשם לבדו הוא דבק תמיד, והולך בדרך אשר בחר השם, או אשר יורה אותו.
נח היה צדיק ואיננו ראוי ליענש, גם בניו וביתו ראוים להנצל בזכותו, כי היה עונש עליו אם יכרת זרעו.
הוא לבדו הצדיק בדורות ההם, אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו. שאין אחר בדור ראוי להנצל. ואמר "בדורותיו", כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו, ואין צדיק בארץ בלתו.
| נח – לא שכחנו איך בגשם ובסער לתיבה אספת את חיות היער. שתיים, שתיים מכל מין האריה והממותה, הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. איך פתחת את הצוהר ומתוך התכלת הלבנה באה היונה. | נח – כמה זמן נמשיך לשוט על פני המים? נח – כל החלונות סגורים כמעט חודשיים. וכבר אין לנו אויר לאריה ולממותה לגמל ולשיבוטה וגם להיפופוטם. פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה שלח את היונה. | נח – מה אתה דואג, הן כבר חדל הגשם נח – פתח את החלון, אולי הופיעה קשת ויראו אותה כולם האריה והממותה, הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה שלח את היונה. | נח – היונה כבר שבה עם עלה של זית נח – תן לנו לצאת ולחזור לבית כי כבר נמאסנו זה על זה האריה על הממותה, הגמל על השיבוטה וגם ההיפופוטם. פתח לרגע את הצוהר ונעוף לתכלת הלבנה כך עם היונה. מתי כספי – נח. |
אֶת הָאֱלֹוקִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. רש"י: ה' הוליך את נח ועזר לו ללכת לפניו. ובאברהם אמר (לקמן כד): אשר התהלכתי לפניו. נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מהלך בצדקו מאליו.
רמב"ן: נח רק הלך לפני ה' ולא הלך אחרי ע"ז. יש שתי אפשרויות להסביר את הצלת בני נח, או בזכות צדקות נח, או כי היו צדיקים בעצמם.
י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
רמב"ן: יפת הוא הגדול וחם הוא הקטן שבכולם. היות והתורה רצתה להקדים את שם עבור רום מעלתו היא המשיכה בחם כדי להמשיך לפי הסדר.
ספורנו: נח זכה לבנים רק אחרי שהתחיל להוכיח את דורו. אוה"ח: הצורך בחזרה פה הוא כדי לומר שבניו של נח היו צדיקים כמוהו.
יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים; רש"י: הכוונה היא לערווה כי השחית כל בשר את דרכו, ועבודה זרה, (סנהדרין נז).
אבן עזרא: לִפְנֵי הָאֱלֹוקִים היינו בפרהסיא. יש אומרים אחר שהכוונה היא לדברים שהיו מכוסים ורק ה' ידע חטאים אלה.
ב. הכוונה היא שהתורה דברה לשון בני האדם, כלומר, שבני האדם חטאו לפני ה'.
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. רש"י: גזל. יב וַיַּרְא אֱלֹוקִים אֶת הָאָרֶץ, כלי יקר: הכוונה היא שה' ראה שבני האדם עבדו ע"ז, ודבר זה רק ה' יכול לראות.
וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה.
"אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב: ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו? מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך (רבו) ללות, אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה, שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך. אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה, אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דינה של ירושלים. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד". בבלי גיטין נה ע"ב – נח ע"א.
כִּי הִשְׁחִית, ספורנו: הארץ השחיתה מעצמה. כָּל בָּשָׂר, רמב"ן: הכוונה היא לבני האדם ולא לכלול בכל בשר גם בעלי חיים.
אֶת דַּרְכּוֹ, עַל הָאָרֶץ. רש"י: אפי' בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן. רמב"ן: אפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו, והיתה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס.
ובפשט "כל בשר" זה כל אדם, ולמטה יפרש כל בשר אשר בו רוח חיים (להלן ז טו), ומכל החי ומכל בשר (להלן פסוק יט), כל חי בגוף, אבל בכאן "כל בשר" = כל האדם.
יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, רש"י: אתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, רמב"ן: גזל ועושק. ונתן לנח הטעם בחָמָס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החָמָס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו (סנהדרין קח.) שעליו נתחתם גזר דינם. והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות. והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ.
אוה"ח: חָמָס הוא שם כולל להרבה עבירות ולהשחת מוחלטת. ב. הארץ התמלאה במקטרגים שנקראים חָמָס.
מִפְּנֵיהֶם; רש"י: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח). וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת הָאָרֶץ. רש"י: כמו מן הארץ. ד"א עם הארץ שאף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו.
רמב"ן: רבי אברהם אמר שמלת "משחיתם" מושכת עצמה ואחרת עמה, והנני משחיתם ומשחית את הארץ. בהשחתת הארץ ישחתו, והנם נשחתים בעולם הבא.
ספורנו: הסתיימו מאה ועשרים השנים שבהם המתנתי (ה') לראות אם יחזרו בתשובה. כלי יקר: יום המיתה בא לפניי. ה' אמר לנח שהוא בכוונה המתין עד לאחר מותו של מתושלח, כדי שבני האדם יראו שיש כזה דבר יום המיתה ואולי הם יחזרו בתשובה בעקבות כך, אך לאחר שה' ראה שאין בני האדם מתייחסים כלל אל יום המיתה, הוא החליט להשמידם.
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת רש"י: הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין תבה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול בונה את התיבה 120 שנה, ושואלין אותו מה זאת לך? והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם! אולי יחזרו בתשובה.
עֲצֵי גֹפֶר, רש"י: הסיבה שה' בחר דווקא במין זה של עצים היא בגלל שנגזר על דור המבול להימחות על ידי גפרית. קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה; רש"י: תבנה בתבה מדורים מדורים לכל בהמה וחיה, מדור בנפרד.
וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. א"ע: ייתכן שמדובר בזפת, וייתכן שמדובר בטיט.
רש"י: זפת בארמית, ובתיבתו של משה ע"י שהיו המים חלשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח הצדיק ריח רע של זפת, אך פה מפני חוזק המים, זפתה מבית ומחוץ.
טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ.
רש"י: לבנות את התיבה, באופן שלתיבה יהיו ג' עליות זו על גב זו, 3 קומות:
הקומה התחתונה של התיבה שימשה לזבל.
הקומה השנייה, שימשה למגורי בעלי החיים.
הקומה העליונה, שימשה למגורי בני אדם.
טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, י"א חלון, וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם).
וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה.
רש"י: כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה (סא"א) מכאן ומכאן. וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; רש"י: שלא יפלו הגשמים בה.
יז וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא, רש"י: הנני מוכן להסכים עם המלאכים שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהילים ח) "מה אנוש כי תזכרנו"? אוה"ח: ה' נתן כח למשחיתים להשחית את הארץ.
אֶת הַמַּבּוּל, רמב"ן: אני תמה, ואיך מסכים (ה') עמם ומשאיר להם שארית לפליטה גדולה בנח ובניו וכל חי להרבות זרעם כחול. אולי היא הסכמה לדעתם כשלא יחמול עליהם: אף אני תהיה ידי בהם על שהשחיתו את הארץ, ולכך אמר: (להלן ט יב) "זאת אות הברית אשר אני נותן".
אבן עזרא: מַּבּוּל, שיש אומרים שהוא מלשון נביעה, ולכן המ' מודגשת, ויש אומרים שהוא מלשון בלול.
רש"י: מלשון שבלה את הכל, וכן משלון שבלבל את הכל, וכן מלשון שהוביל את הכל מהנקודה הגבוהה למקום הנמוך. אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, אונקלוס: שהציף את הכל והביאם לבבל, שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול. (מס' שבת).
לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:
ספורנו: יחד עם בני האדם גם הארץ תושחת, על ידי שמזג האוויר יהיה פחות טוב, ולכן אנשים חיו פחות שנים לאחר המבול, ולכן גם הותר לבני אדם לאכול בעלי חיים.
רמב"ן: בהשחתת הארץ, יישחתו בני האדם.
אבן עזרא: אני (ה') אשחית אותם, וכן אני משחית את הארץ, ומילת משחיתם מושכת גם את סוף הפסוק עימה.
אונקלוס: מטרת הורדת המבול היא להשמיד את כל מי שיש בו רוח חיים ושנמצא בארץ.
כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע כל מה שנמצא בארץ, עתיד למות כתוצאה מהמבול.
יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי, אִתָּךְ; רש"י: (ב"ר) בְּרִית, היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור. ספורנו: הבְּרִית היא על מה שעתיד להיות לאחר המבול.
רמב"ן: אמר ר' אברהם, בְּרִיתִי, לאות כי השם נשבע לו שלא ימות במבול הוא ובניו. אבן עזרא: בְּרִיתִי, שהכוונה היא לברית הקשת.
הפשט: בעת שיבא המבול תהיה בְּרִית קיימת אתך, שתבא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל הבשר להחיות, כלומר שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים. והבְּרִית הוא דבר השם.
וּבָאתָ, אֶל הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. רש"י: האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם).
יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר, רמב"ן: לא ניתן על דרך הטבע להכניס כל כך הרבה בעלי חיים ומאכלים לתוך תיבה אחת, ולכן יש לומר שהיה זה נס שהתיבה הכילה כ"כ הרבה בעלי חיים.
הנס, שהחזיק מועט את המרובה: והסיבה שנח בכל זאת עשה את התיבה גדולה היא כדי למעט בנס ושכולם יראו שהוא בונה את התיבה ואולי כך יחזרו בתשובה.
ראה השם יתברך לעשותה גדולה כדי שיראו אותה בני דורו ויתמהו בה ויספרו עליה וידברו בענין המבול וכנוס הבהמה והחיה והעוף לתוכה, אולי יעשו תשובה.
ועוד עשו אותה גדולה, למעט בנס, כי כן הדרך בכל הניסים שבתורה או בנביאים לעשות מה שביד אדם לעשות, והשאר יהיה בידי שמים. ואל תתפתה לאמר (כראב"ע בפסוק טז) כי היו 300 אמות באמות איש נח, והיה גדול, שאם כן היו גם האנשים גדולים, גם החיה והעופות בדורות ההם גדולים עד שלקה העולם במבול.
שְׁנַיִם מִכֹּל, רש"י: מן הפחות שבהם, לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה. תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. רמב"ן: ציווהו שיתעסק ויעזור אותם, הוא בכניסתם בתיבה, וישתדל בהם שיחיו, כאשר ישתדל בנפשו.
כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, רש"י: רק בעלי החיים שדבקו במינם, ולא השחיתו דרכם, ניצלו מהמבול והם באו אל נח מאליהם, וכל מי שהתיבה קלט אותו, נכנס אל התיבה (ב"ר).
וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.
רמב"ן: הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שנים שנים, ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים ובאיים, ויביאם בתיבה אחרי כן.
ציווהו שיקח מכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה, ובאלה לא אמר שיבאו אליו אלא שהוא יקח אותם, כי הבאים להנצל ולחיות להם זרע באים מאליהם, אבל הבאים להקריב עולות לא גזר שיבאו מעצמם להשחט, אבל לקחם נח, כי הצוואה של שבעה שבעה היתה כדי שיוכל נח להקריב מהן קרבן.
הטהורה על פי התורה. ורש"י כתב את שעתידה להיות טהורה לישראל, מלמד שלמד נח תורה. והנה מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור.
כא וְאַתָּה קַח לְךָ, מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.
רמב"ן: הציווי הוא שישתדל בהם שיחיו ויעזור להם להיכנס. כמו כן חילק הרמב"ן בין בעלי החיים שבאו שנים כדי להחיות זרע, לבין בעלי החיים שבאו שבעה כדי להקריב מהם קרבנות. בעלי החיים שבאו שניים, באו מעצמם. אך בעלי החיים שבאו שבעה לשם קרבן, נח היה צריך לאסוף אותם. מכאן מוכיח גם הרמב"ן שבקרבנות בני נח כשרים רק בהמות טהורות, ואילו לישראל הגבילה התורה את הקרבנות בבקר, צאן, תורים ובני יונה.
כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ: רש"י: זה בנין התיבה (סנהדרין קח): כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹוקִים כֵּן עָשָׂה. אדם שעושה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹוקִים, הוא צדיק תמים. רמב"ן: שעשה את התיבה ואסף המאכל. ודרך הכתוב לאמר "ויעש", "וכן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה.
